Enjoying Torah

As the inaugural post in a blog about Torah I find most interesting and enjoyable, I figured it would be worthwhile to discuss the value of learning things that you enjoy.

  1. Enjoyment as part of the Mitzvah of Talmud Torah

This question has been discussed many times, and I don’t have much to add beyond that which I have heard from Mori VeRabi Rabbi Aharon Lichtenstein Shlit”a.  Several commentaries, R. Avraham Min HaHar (Nedarim 48a) among the Rishonim, and the Eglei Tal (Hakdamah) and Taz (Yoreh Deah 221:43) among the Achronim, argue that Talmud Torah is unique in this regard.  While most mitzvot are considered to be lav lehanot nitnu, the enjoyment inherent Talmud Torah is part and parcel of the mitzvah itself.  In the words of R. Avraham Min HaHar

דלא שייך טעמא ד’מצוות לאו ליהנות’ אלא במצוה שהיא תלויה במעשה, שכשאדם עושה אותה אינו מתכוין לדבר הנאה, שאינו עושה אותה להנאת גופו, אלא לעשות מה שנצטוה מאת השם, כמו שפירשנו באלו מותרין. אבל מצות לימוד, שהוא ענין ציור הלב וידיעת האמת, עיקר הציווי הוא כדי לצייר האמת ולהתענג וליהנות במדע לשמח לבבו ושכלו, כדכתיב ‘פקודי ה’ ישרים משמחי לב’. ומשום הכי אבל אסור לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים, מפני שהם משמחים לבו על כרחו. הילכך לא שייך למימר במצות תלמוד דלא ניתן ליהנות, שעיקר מצותו היא ההנאה והתענוג במה שמשיג ומבין בלימודו. הילכך כשהדירו זה את זה, או הדיר זה את זה, אסור לקרות בספר האוסר, שהרי על כרחו מגיעה לו הנאה מממונו

Rabbi Shemuel Shimoni, a former Ram in Yeshivat Har Etzion summarizes the main sources here: http://www.etzion.org.il/dk/1to899/857mamar.htm.

  1. Studying the parts of Torah that one enjoys

The Gemara in a somewhat humorous passage[1] propounds ein adam lomed ela mimakom shelibo chafetz.  The Gemara tells that when Levi and R. Shimon BiRebbe were studying with Rebbe and they finished what they were learning, they took a vote about what to learn next.  Levi wanted to study Mishlei and R. Shimon wanted to learn Tehillim.  Levi lost the vote, but got his ironic revenge.  When they reached the possukki im bitorat Hashem cheftzo,” and Rebbe derived from this that one should learn what one enjoys, Levi remarked that this gave him the right to leave.

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יט עמוד א

כי אם בתורת ה’ חפצו – א”ר: אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ, שנאמר: +תהלים א+ כי אם בתורת ה’ חפצו. לוי ור”ש ברבי יתבי קמיה דרבי וקא פסקי סידרא, סליק ספרא, לוי אמר: לייתו [לן] משלי, ר”ש ברבי אמר: לייתו [לן] תילים, כפייה ללוי ואייתו תילים, כי מטו הכא כי אם בתורת ה’ חפצו, פריש רבי ואמר: אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ, אמר לוי: רבי, נתת לנו רשות לעמוד.

Part of the value in studying what one enjoys, I assume, emerges from the sources I refer to in the first section.  However, there is an interesting point made by the Divrei Yatziv on this.  For a little background, there is a strain of poskim who believe that Talmud Torah is divided into two mitzvoslimmud HaTorah and yedias HaTorah.  This finds its roots in the Ran in Nedarim 8a, but is most expounded by the Shulchan Aruch HaRav (Hilchot Talmud Torah 3:1).[2] Based on this, the Divrei Yatziv suggests that as one is obligated to remember the Torah (Kiddushin 30a), and people remember what they enjoy, one should focus on those parts of Torah that he enjoys.

שו”ת דברי יציב חלק יו”ד סימן קכ

ויש לומר דכיון שאומר אשנה פרק זה ומסכתא זו הרי שחפצו ורצונו ללמוד דוקא ענין זה, וא”כ איכא חיובא ללמוד דוקא זה, וכמ”ש בע”ז דף י”ט ע”א דאמר רבא לעולם ילמוד אדם תורה במקום שלבו חפץ. ושם מקודם בברייתא הלשון, אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ, ונראה מלשון הברייתא דהוא חיובא, דזה יגרום לו שיצליח בלימודו וד”ת יהיו מחודדים ומשוננים בפיו כחיוב דושננתם בקידושין דף ל’ ע”א, משא”כ אשכים ואלמד שע”ז מושבע מלא ימוש. וזה ב’ הלשונות של רש”י, דאם הנדר על פרק זה הוא מושבע ועומד מושננתם שיהיו מחודדים דזה רק במקום שלבו חפץ, ואם הנדר על אשכים זה מלא ימוש ודו”ק.

Thus, here is a fundamental and practical suggestion as to the value of learning what you enjoy.

  1.  That was a Great Vort!

A possible limitation to what was said above comes from a passage in Eruvin 64a

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף סד עמוד א

. אמר ליה רבא: מאי טעמא אמר מר הכי? האמר רבי אחא בר חנינא: מאי דכתיב +משלי כ”ט+ ורעה זונות יאבד הון, כל האומר שמועה זו נאה, וזו אינה נאה – מאבד הונה של תורה! – אמר ליה: הדרי בי.

            Most commentaries understand this as prohibiting people from denigrating a specific piece of Torah, or even more specifically, Halacha. (See for example Sefer HaYashar, Meiri, Aruch HaShulchan below).  They assume that if you do not value a piece of Torah, in the words of the Yerushalmi – that problem must be from you:

תלמוד ירושלמי מסכת שבת פרק א דף ג טור ד /ה”ד

 כי לא דבר רק הוא מכם ואם דבר רק הוא מכם למה הוא שאין אתם יגיעין בו

[See Meiri and Megadim Chadashim who focus on this point.]

Toras Chaim exhorts us to not devalue those positions that are rejected Lihalacha.

However, Maharsha (ad loc) and Taz (Divrei Dovid in the beginning of Parashas Korach) both rule that by praising one part of Torah, it denigrates others by implication, and is therefore forbidden.  [Shut Chaim BiYad 61 uses this Taz to prohibit praising a Talmid Chacham when such praise might imply another scholar is less impressive.]  However, R. Ovadiah Yosef (Yabia Omer Yoreh Deah 1:16) records that the majority of poskim point to the in many places in the Talmud where members of Chazal praise pieces of Torah they hear.  Thus, he argues, the majority position rejects the Maharsha and Taz.  [Taz himself tries to negate this critique by arguing that one may praise derashos, but not Halacha – one does not want to risk less Shemiras HaMitzvos.]  R. Ovadiah also questions whether the passage in Eruvin should be taken as a prohibition at all, or rather as a middas chassidus. 

Netziv argues that it is only assur to say that something is good or bad from the perspective of human pleasure, but of course one can say that he liked a specific piece of Torah. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40994&st=&pgnum=159]

Thus, while some see a limitation of expressing one’s personal preference in Torah, most assume that this prohibition refers to denigrating Torah, or limit the prohibition to Halachic contexts for external problems.  Thus, very little practical or philosophical limits are placed on the centrality of enjoying Talmud Torah.

ספר הישר לר”ת (חלק החידושים) הקדמה

 אף על כל המגיה מתוך שלא נראית לו סברת התלמוד קורא אני עליו האומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה יאבד הונה של תורה. וחס ושלום פן יהי נידון ביגיעת בשר בעון להג הרבה כי בכמה מקומות תהיה לחכם סברת התלמוד תמוהה סופו תהיה ישרה בעיניו בעל כרחו מתוך ראיות אחרות כאשר אפשר לך בחוטי צצית שזורין שמתוך סברתם עשאום בלא משזר וכן ברוב המקומות.

בית הבחירה למאירי מסכת עירובין דף סד עמוד א

האומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה כאלו מאבד הונה של תורה וענין המשל הוא שהנשים חנן חלוק לבני אדם זו נאה לזה וזו נאה לזה וכן השמועות אין ראוי לדחותן אלא להתישב בטעמן וכשיעיין בדבר ימצא הכל נאה ומתוקן:

ערוך השולחן יורה דעה סימן א סעיף כג

החכם כשבא ליתן קבלה ראשית חכמה יראת ה’ וביחוד בדורינו זה שרבתה המינות והקלות והפקפוקים בדברי חכמינו הקדושים ז”ל ויאמרו שמועה זו נאה וזו אינה נאה וחמורות נעשה להם כקלות ה’ ירחם פשיטא ופשיטא שטרם כל יראה החכם לדרוש על הנוטל קבלה על דרכיו וענייניו ואח”כ יבחין אותו על דיני השחיטה והבדיקה אם יודע אותם היטב ע”פ דברי רבותינו בעלי הש”ע וגדולי האחרונים וכתבו הטור והש”ע בסעי’ ב’ דא”צ שידע כל חלוקי הדינים אלא אם אומר על דבר זה הייתי מסתפק ושואל כלומר אם היה בא דין זה לפני הייתי שואל מחכם קרינן ביה שפיר יודע עד שיאמר על האסור מותר עכ”ל ובוודאי כן הוא דכמה ספיקות נתהוות האמנם זה היה בדורם אבל עכשיו שנתרבו ספרי השחיטה והבדיקה וביחוד ספר תבואות שור שנתקבל בכל תפוצות ישראל וכל השוחטים בקיאים בו בהפנים ורוב השאלות נמצאים בו מחוייב זה הנוטל קבלה להיות בקי בו בהפנים ויזהירו החכם שיזהר מלהורות איזה שאלה הצריכה שאלת חכם ואח”כ יבדוק החכם סכינו ויראה שיעמידנו בפניו ואנו נוהגים לקלקל הרבה הסכין ונותנים לו לתקן ויראה החכם שיש לו הרגשה טובה ומהיר בהעמדת הסכין חד וחלק ואם החכם בעצמו אינו מבין על הרגשת הסכין יקרא לשוחט מומחה שבעיר ויראה השוחט הסכין ואז יתן לו קבלה בכתב ויזהירנו במה שראוי להזהיר שיחזור תמיד על דיני שחיטה ובדיקה וגם נכון להזהירו שיעסוק לפרקים בספרי מוסר כדי לעורר לבו שלא יקל ח”ו במלאכת שמים כזו שרבים סומכים עליו ועונשו מרובה אם יתרשל בזה חלילה:

תורת חיים מסכת עירובין דף סד עמוד א

כל האומר שמועה זו נאה כו’ מאבד הונה של תורה. בדרך דרש נראה לפרש לפי שנאמר ארך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד פי’ שהתורה יש לה ימין ושמאל דהללו פוסלין והללו מכשירין הללו אוסרין והללו מתירין וכו’ וכל היכא דאיכא מחלוקת בדבר הסברא שהיא אליבא דהלכתא קרויה ימין ודעת החולק עליה קרויה שמאל וכמ”ש לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ואמר הכתוב אורך ימים בימינה שכל העוסק בימינה של תורה דהיינו בפסקי הלכות שכרו ארך ימים דהיינו עולם הבא עולם שכלו ארוך ובשמאלה עושר וכבוד שכל העוסק נמי בדעת החולקים שהן שמאלה של תורה שכרו עושר וכבוד בהאי עלמא וע”ז קאמר הכא שכל האומר שמועה זו נאה פי’ אליבא דהלכתא לכך אעסוק בה ואדענה וזו אינה נאה שאין הלכה כמותה לכך לא אעסוק בה שאינו רוצה ללמוד אלא הסברא שהיא אליבא דהלכתא כגון פסקי הלכות מאבד הונה של תורה פי’ עושרה וכבודה דנהי דיש לו שכר עולם הבא כיון שעוסק בימינה מכל מקום הונה של תורה דהיינו שכר עושר וכבוד דהאי עלמא לית ליה כיון שאינו עוסק נמי בשמאלה.

 

מהרש”א חידושי אגדות מסכת עירובין דף סד עמוד א

וזו אינה נאה כו’. משמע דזו נאה נמי לא יאמרו דבהכי איירי קרא דאייתי רועה זונות וגו’ ומשום דמשמע מיניה דיש אחרות שאינן נאות ופרש”י בס’ משלי דסיוע לדרש זה שאין זונות במקרא מלא אלא זה בלבד עכ”ל והיינו דזונות בלשון רבים לא מצינו לו מלא ו’ הראשונה אלא זו בלבד דבספר מלכים כתיב שתי נשים זנות וביחזקאל כתיב לכל זנות יתנו גו’ חסר ו’ הראשונה וכאן מלא ו’ ראשונה לדרוש זו נאה דהוא ו’ אחרונה כמספר א’ ה’ והת’ לרבות וק”ל:

I have tried to put as many of the sources I could here, but some are either too long are not easily available.


[1] For a treatment of humor in the Talmud generally and this passage in particular, see Rabbi Yitchak Blau’s shiur here: http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/731967/Rabbi_Yitzchak_Blau/Does_the_Talmud_Have_a_Sense_of_Humor.

[2] For some discussions of this position see Rabbi Shlomo Yosef Zevin, “Talmud Torah VeYediata” in LeOr HaHalachah (Tel Aviv: Zioni Publishing, 1957), pages 240-7.  See Rabbi Aharon Lichtenstein, HaOsek BaTorah Patur Min HaMitzvah, Kavod HaRav (Yeshiva University, 1983), pages 187-201.  It should be noted, however, that it seems to have been overlooked that the position of the Shulchan Aruch HaRav is primarily based on Kabbalah and not lomdus.   Perhaps more on that in a future post.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s