The Bar Ilan Responsa Project and Rebbeim

A friend of mine asked my several years ago what the role of tools like the Bar Ilan Responsa Project had on the role of poskim.  With unprecedented access to (searchable) classical sources through Bar Ilan, Otzar HaChochmah, Hebrew Books, as well as countless summary works, articles, and shiurim that are easily accessible, the classic role of Rebbe and posek has doubtless changed.

The truth is that this question has been dealt with many times by poskim, as these changes are not more drastic in nature than those that happened after the advent of printed books.  The Lechem Mishnah (Hilchot Talmud Torah 5:4) is often cited as saying that the prohibition of moreh halacha bifnei rabbo is no longer in effect as we learn most of our Torah from sefarim.  In truth, this position long precedes the Lechem Mishnah.  It is cited in the Semak MiTzurich (Mitzvah 111) citing the Ri.[1]  (The Semak MiTzurich is not to be confused with the Semak.  The Semak refers to the Sefer Mitzvot Ketanot written by Rabbi Yitzchak ben Yosef of Corbeil, who lived at the end of the thirteenth century in France.  The Semak MiTzurich was written by Rabbi Moshe who lived in the middle of the fourteenth century in Zurich.  The Semak MiTzurich is a commentary on the Semak  See Baalei HaTosafot by Efarim Urbach, Vol. 2, pages 574-5.)  The same argument is offered by Rabbi Moshe of Evraux, cited in Orchot Chaim (Hilchot Talmud Torah 21).  [This made it to his Wikipedia page: here.  See there for a second argument that he offers for the same psak.]   Others used the same logic to argue that while the Gemara says that Sinai is more important than Oker Harim, the person who has the most Torah knowledge is more important than the one who is sharper (Berachot 64a and Horayot 14a), bizman hazeh this is not the case – with all the information within reach, it is more important to know what to do with this.[2]  The Maharik himself does not accept the application to moreh halacha bifnei rabbi, but is willing to grant that if a pesak is explicit in poskim, one might be able to rule and not violate the prohibition.  This final application is accepted by Rama (Yoreh Deah 242:13).

However, I have noticed more and more that the emergence of so many resources has in many ways increased the role of a Rebbe.  I have met several people whose entire education is through the Open University, and then cite scholars as authoritative who would never be quoted by anyone who has actually studied with professors who have sifted out the real scholars from shoddy ones.  In Torah, this type of problem is particularly egregious.  People use Bar Ilan, online resources, Encyclopedia Talmudit, RJJ Journals, Techumin, etc., and they think that they are now qualified to poskan and challenge Talmidei Chachamim unreservedly.  For people who have experience and training, these resources do give an advantage to younger people and enable them to bring more issues to the table, and perhaps sometimes argue with their teachers.  Rama does rule that one is permitted to argue with his Rebbeim if he has conclusive proofs (Yoreh Deah 242:3, citing Terumat HaDeshen).  However, these resources do not replace classic Torah study or the role of Rebbeim.  Simply reading several RJJ articles does not allow one to poskan if one is not qualified to read the original sources.  The Aruch HaShulchan captures this sentiment, and actually reverses the above argument about the role of books.  He claims that specifically now, that people have so many resources, it is easier to identify who one’s Rebbe Muvhak is – the one who taught him how to think.  Now more than ever people need to realize how important it is to receive guidance on how to use all the resources that are so easily accessible.  Maharik also notes that no amount of accessible information can negate new questions and sefeikot from arising.

Thus, while we definitely have many more resources now than ever before, it is imperative to remember than quality beats quantity, and we still need guidance to sift the fine flour the coarse flour.

Sources are below:

לחם משנה הלכות תלמוד תורה פרק ה הלכה ד

ולי נראה לתרץ לדעת רבינו דס”ל דמאי דאמרו בגמרא עד ארבעין שנין אין הקפידה בזמן אלא בחכמה וכמו שכתבו שם התוס’ בסוטה דצריך שילמוד ארבעים שנה משום הא דאמר רבא לא קא איניש אדעתא דרביה עד ארבעין שנין וס”ל לרבינו דהיינו דוקא בזמן קדמון שלא היו לומדים אלא מפי סופרים ולא מפי ספרים וכמו שנראה ממה שלמד הדבר ממשה שלמד מפי הגבורה על פה אבל עתה שהתורה בכתב ואנו לומדים מפי ספרים ודאי דלא בעינן כולי האי לזה לא תלה רבינו הדבר בכך אלא שיהיה חכם גדול לבד וכבר כתב בהלכות סנהדרין התנאי מהדיין ובהכי סגי ליה. וכעין זה שמעתי בשם אחד שכתב בשם חכם אחד שבזמן הזה ליכא מורה הלכה בפני רבו מפני שאנו לומדין מפי ספרים והספרים הם המלמדים. זה נ”ל ליישב דעת רבינו מ”מ צ”ע ליישב דעת הרי”ף ז”ל:

שולחן ערוך יורה דעה סימן רמב

סעיף יג

תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה, כד] הרי זה שוטה רשע וגס רוח, כה] ועליו נאמר: כי רבים חללים הפילה (משלי ז, כו). הגה: כו] ותלמידים הקטנים הקופצים להורות ולישב בראש, להתגדל בפני עמי הארץ, מרבים מחלוקת ומחריבים העולם ומכבין נרה של תורה. (טור מהרמב”ם). כז] ויזהר כל אדם (ו) שלא יורה יט (ז) כשהוא שתוי יין כ כח] או שאר דברים המשכרים, כט] אפילו בדבר פשוט, כא אם לא שהוא דבר ברור בפוסקים וזיל קרי בי רב הוא. (ת”ה סימן מ”ב ובמהרי”ק שורש ק”ע /קס”ט/ ועס”ק י”ט). עיין בחושן המשפט סי’ ז’.

שולחן ערוך יורה דעה סימן רמב

סעיף ג

ד] איזהו חולק על רבו, ב כל שקובע לו מדרש ויושב ודורש ומלמד ה] שלא ברשות רבו, ורבו קיים אף ע”פ שהוא במדינה אחרת. הגה: ג ו] אבל (ב) מותר לחלוק עליו באיזה פסק או הוראה, אם יש לו ראיות והוכחות לדבריו שהדין עמו (פסקי מהרא”י סי’ רל”ח).

תרומת הדשן פסקים וכתבים סימן רלח

אמנם מה שכתבת אם אין לתלמיד רשות לחלוק על רבו באיזה פסק והוראה, אם יש לו ראיות מן הספר ופסקי גאונים הפך מדעת הרב. נראה ודאי אם הוראות ברורות קצת וצורתא דשמעתא משמע כדברי התלמיד, למה לא יחלוק כך היתה דרכה של תורה מימי התנאים. רבינו הקדוש חלק בכמה מקומות על אביו ועל רבו רשב”ג. באמוראים רבא היה חולק בכמה דוכתי על רבה שהיה רבו כדאיתא במרדכי פ’ כיצד הרגל. בגאונים אשירי חולק בכמה דוכתין אמהר”ם שהיה רבו מובהק. אין לי לבאר יותר מזה, כי דברים אלו צריכין תלמוד מפה אל פה, נאם הקטן והצעיר שבישראל.

שו”ת מהרי”ק סימן קסט

ואע”ג דכתב מר שכתב בסמ”ק צור”ך בשם מהר”מ דדוקא בימי התנאים והאמוראים וכו’ ואפי’ היה כן דלענין הוראה במקום רבו איתמר מ”מ נראה דאין שאר הפוסקים הראשונים כמו רבינו משה מיימון והאחרונים כגון בעל הטורים סוברים כן מדכתבו סתם שהמורה הוראה בפני רבו חייב מיתה ולא אמרו שאין דין זה נוהג עכשיו ש”מ דס”ל דגם עכשיו הוא נוהג שהרי לא באו להגיד לנו הדינים אשר אינם נוהגין בזמן הזה ולהסתיר ממנו את הנוהגים וחלילה לומר כן ואפילו לדברי אותו הג”הה לבי אומר לי שרוצה לומר דאע”ג דבימי התלמוד היה אסור להורות בכל ענין. עכשיו אין אסור להורות בכל ענין. כלומר היכא שההוראה מבוארת בפוסקים אבל היכא שאינה מבוארת היאך נוכל לומר שכל הדברים כתובים. והרי אנו רואים כל הימים שהרבה והרבה ספקות נופלות בין הלמדנים ואין איש יכול לעמוד על בירור הדבר אפילו עם כל הפוסקים וגם ברוב הדברים נחלקי /נחלקו/ גאוני עולם וצריך חכמה יתירה להכריע במי ראוי לנהוג והנה אמת כי הייתי סבור דלעניין מה שאמרו שתוי אל יורה הוא שחלק הסמ”ק מצור”ך אבל לא לעניין הוראה במקום רבו דבהא אין נראה לחלק בין דורות הראשונות לדורות הללו כדמוכח בריש הדר (דף סב) גבי ההיא דמגילת תענית כדכתב מר אמנם אין עתה סמ”ק מצור”ך בידי ואי תניא תני’ ונחזור לדברינו דודאי נראה לע”ד דאין להקל להורות תלמידים במקום רבם אפילו בזמן הזה אמנם דוקא בתלמיד מובהק לדברי רב אחאי גאון ור”י ורבינו משה מיימון ורבי’ ישעיה מטראני ורבי’ אשר ובנו בעל הטורים שפסקו כול’ כרבי יודא דסוף אלו מציאות (דף לג) דבעי שיהא רבו מובהק שרוב חכמתו ממנו אבל אין רוב חכמתו ממנו אין צריך לנהוג בו שום כבוד רק לעניין קריעה שקורע עליו כעל מי שמתאבל עליו.

ערוך השולחן יורה דעה סימן רמב

סעיף כא

ויראה לי דגם מרבינו הרמ”א לא נעלם כל אלה אלא דס”ל דזהו הכל בדורות התנאים והאמוראים שלימודם היה בע”פ בקבלה רב מפי רב ויש שהיה בקי במשניות וברייתות הרבה ויש שלא היה בקי כל כך אבל היה חריף ומפולפל ויש שהיה מתון ומסיק אליבא דהלכתא לכן באפשר שיהיה לו כמה רבותיו מובהקים או למקרא רב מובהק לבד ולמשנה לבד ולגמ’ לבד אבל בזמנים האלה שלימודינו בספרים וכל התלמוד כתוב לפנינו וכן כל החדושים וכל הפוסקים כתובים לפנינו לא שייך לחלק בכאלה כמובן דכולהו איתניהו בן ותלמיד מובהק לא שייך עתה אא”כ למד בישיבתו רבות בשנים וקיבל ממנו דרכה של תורה הן בבקיאות הן בסברות ישרות כידוע ולפ”ז עכשיו א”א להיות אצל אדם רק רב מובהק אחד והוא הראשון שהעמידו על קרן התורה ולזה אומר דא”כ איך שייך עתה כמה רבותיו מובהקים אלא צ”ל דכל שהוא קטן נגד רבו מקרי רבו מובהק ולפ”ז יכול להיות כמה רבותיו מובהקים ולזה הביא הי”א דאינו כן אלא כל שרוב חכמתו הימנו וא”כ בזמה”ז א”א להיות כמה רבותיו מובהקים [כנלע”ד ליישב דבריו התמוהים]:


[1] In Shut Maharik 169 he seems to have had the Semak MiTzurich citing a Rabbi Moshe, presumably the Rabbi Moshe of Evraux I reference in the text.  If this is the correct girsa in the Semak MiTzurich, then it was never said by the Ri.  Also, it seems that many people do not know of the existence of the Semak MiTzurich.  In the Daf al Daf to Berachot 31b, he cites this passage from the סמ”ק (רך) from Maharik.  The passage does not appear in Semak.  They seemed to have thought the word after Semak was an error in Maharik.  See Shut Divrei Yatziv Yoreh Deah 131 who accepts the argument and applies it expansively.

[2] Rabbi Shlomo Kluger (in his comments to Eshel Avraham Orach Chaim 136 at the end) makes this argument and is cited by Rabbi Ovadiah Yosef in his Hakdamah to Yabi Omer.  I have heard the same from Mori VeRabi Rabbi Aharon Lichtenstein Shlit”a.

Advertisements

2 thoughts on “The Bar Ilan Responsa Project and Rebbeim

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s