Not Naming a Boy Until the Bris Milah

At the Shalom Zachor of our son, one of my friends told a story about someone who invited everyone to the Bris of his son, with the name already in the announcement.  He footnoted the email with the comment that he knows of no source for the minhag to delay declaring the baby’s name until the Bris.  When one of friends became an uncle this week (Mazal Tov!), I was thinking about this question again – what is the source for the minhag?

As it turns out, the Tzitz Eliezer was asked this question, and he points out that the custom dates back over a thousand years to the period of the early Rishonim and even Geonim.  He cites R. Yaakov HaGozer, who was a mohel in the early thirteenth century who explains that any name given before the Bris Milah will be an impure name of the uncircumcised, so you want his name to be different after the Bris Milah.  The source cited is Avraham who changed his name from Avram after his Milah.  [Calling Avraham by his original name may be a violation of an Aseh – see the Magen Avraham Orach Chaim 156 and other commentaries there who discuss this lihalacha.]  He similarly cites the Siddur of ר”ש מגרמייזא , the Rebbe of Rashi who says that same.  He cites several other sources, and then adds some kabbalistic ones at the end.  The Tzitz Eliezer does not cite the Ibn Ezra in Shemos 4 who seems to cite the same custom from Shemuel b. Chofni (one of the Geonim, father in law of R. Hai Geon), though I’m not entirely sure where the quote starts and ends, so it could be Ibn Ezra talking, though I don’t think so.

However, as Rabbi Jeremy Wieder noted, the minhag may have been kept by Avraham, but it was not by Yitzchak, whose name was announced before he was born.  Any ideas of why that should be different, please let me know.

As for daughters not being named until the first krias hatorah, the Tzitz Eliezer also has sources for that, but they are all in the Achronim and are Kabbalistic. There is no evidence that it has earlier sources.

The Teshuva is below:

שו”ת ציץ אליעזר חלק יח סימן נד

 א. הטעם שקוראים שם לבן הנולד בשעת המילה ולא לפני כן.

 ב. מתי יש לקרות שם לבת, ואם יש לדקדק לקרות השם עם קריאת התורה.

 ב”ה. יום א’ כ”א אדר”א תשמ”ט ירושלים עיה”ק תובב”א לכבוד הרה”ג המפורסם לשבח מוהר”ר אברהם משי – זהב שליט”א. מכתבו קבלתי בשבוע שעבר, והנני להשיב לו על שתי שאלותיו.

 א) שאלתו הראשונה היא מאין המקור למנהג שרבים נמנעים מלקורא בשם הבן הנולד לפני ברית המילה, כי דיבר על כך עם איזה בני תורה ואין אדם יודע מקור למנהג זה, ואם זה ספק ותיקין צ”ע אם לחוש, ע”כ.

 תשובה. יש לדבר הזה שלא לקרוא בשם הבן הנולד לפני ברית המילה מקורות נאמנים.

 יעוין בספר כללי המילה לר’ יעקב הגוזר (חי לפני למעלה משבע מאות שנה) שמביא מנהג זה, וגם מסבירו וכותב, דמפני מה תקנו לקרות שם לנער תיכך למילה, משום דעת עתה לפני המילה היה שם טומאה לפניו וחרפה “שם ערלות” ועכשיו שנימול וקיימו בו מצות מילה צריך לשנות שמו לשבח וכו’ ומנ”ל שצריך לשנות שמו בשעת המילה שעד שלא מל בשר ערלתו היה שמו אברם ומיד כשנמול נשתנה שמו לשבח וניתוסף לו אות אחת ונקרא אברהם יעו”ש בעמודים 94 95 ביתר אריכות.

בכיוון זה כותב גם הר”ש מגרמייזא (מרבותיו של רש”י) בסידורו אות קי”ט וז”ל: ולמה אין קוראין שם לנער כי אם ביום המילה, לפי שלא נקרא אברם אלא אברהם כי אם בשעת מילתו וכו’ עיי”ש.

 ובספר מטה משה בעניני מילה אות י”ח כתוב נמי בכזאת בקצרה ובלשון זה: “תניא” וקורא לו שם כי אברם לא נקרא אברהם כי אם בשעת המילה עכ”ל כאילו זה ברייתא באיזה מקום.

 גם לרבות בפירוש התפלות והברכות לר”י ב”ר יקר (רבו של הרמב”ן ז”ל) כותב “בברכות המילה” וז”ל: ואומר קיים את הילד הזה לאביו ולאמו ויקרא שמו בישראל כך, ר”ל שלא רצה לקרוא לו בשם עד עכשיו שנימול ונעשה ישראל כדי שיהא שמו קיים וכו’ יעו”ש ביתר אריכות. ונשמע מדבריו שזה גם סגולה לאריכות ימים “כדי שיהא שמו קיים”.

 וכוון להסביר את האמור עפ”י דרך הקבלה בספר חסד לאברהם להמקובל האלקי ר’ אברהם אזולאי בנהר נ”ב, וכותב, שלכן נהגו שלא יקרא לו שם רק אחר המילה, מפני דכל עוד שיש לו אחיזה בערלה וטומאה אי אפשר שיחול עליו הנשמה ולזה א”א שיקרא בשם ישראל, ורק אחר המילה מאחר שכבר נסתלקה הערלה והטומאה אז ודאי תחול עליו סוד הנשמה ובזה יקרא בשם אדם ישראלי עיי”ש.

 הרי מצאנו עדים נאמנים המעידים על מנהג קדוש זה בישראל לקרוא שם להבן הנולד בעת המילה וביסוסו במילתא בטעמא.

 וכפי שראיתי בספר אוצר כל מנהגי ישורון סימן מ”א אות ז’ הוא כותב בשם אוצר השמות שנדע כי כבר בימי הבית השני נהגו כן. לקרוא בשם להבן הנולד בעת המילה.

 ב) שאלתו השניה היא בענין לתת שם לבת שיש הרבה מנהגים בזה יש שנוהגים בשני וחמישי ויש נוהגים בשבת, והאדמו”ר רבי מאיר מאמשינוב ז”ל שאל אותו לפני הרבה שנים לעיין במקור כי לפי דעתו אפשר לתת שם לבת תיכף כשנולדה ומדוע לחכות עד קריאת התורה ע”כ.

 תשובה. גם לדבר הזה מקורות.

 בספר טעמי המנהגים הוצאת “אשכול” בעניני מילה, כותב ששמע בשם המהר”ש מבעלז שאמר שאם נולדה לאחד בת, אין לקרות לה שם קודם חמשה ימים, ואם יום השלישי הוא שב”ק יכול לקרות לה בשם ש”ק ע”ש.

 ואני מצאתי תשובה אחת בזה מהגאון בעל דרכי תשובה ז”ל בספר לקוטי מהרצ”א בסופו, וכותב בזה וז”ל: ואשר שאל על מי שנולד לו בת למז”ט באמצע השבוע אם לקרוא לה שם תיכף בעת קריאת ס”ת הסמוך והראשון או להמתין על ש”ק, הנה שמעתי בשם כ”ק זקיני הגאוה”ק רבינו מהרצ”א זצללה”ה בעל בני יששכר שההזהיר לקרוא לה שם תיכך בקריאת ס”ת הסמוך וכו’ ולפענ”ד נראה טעם ורמז הגון לדבריו הקדושים כי טובא גניז בגוי’ בכונת הארי”י ז”ל בסידור בסוד קריאת ספ”ר תורה כי זהו בסוד וקרוא לך ש”ם חד”ש, ספ”ר גי’ ש”ם וכו’ והיינו בעת קריאת ספ”ר תורה המוקדם, ואין לו ענין כלל עם הקריאה בשבת דייקא רק עם הקריאה בספ”ר בב’ וה’ יעו”ש (שו”ר מ”ש בזה גם בשו”ת מנחת יצחק ח”ד סימן ק”ז עיי”ש).

 כן ראיתי גם בספר אוצר כל מנהגי ישורון שם שמביא בשם ספר שלחן הקריאה שכותב נמי בכיוון האמור, דהטעם שקורין שם לבת הנולדת בעת שקורין את האב לעלות לתורה משום דכתיב (ישעי’ ס”ב) וקורא לך שם חדש אשר פי יקבנו.

 ג) ולכל האמור לבן ולבת כנז”ל אני מוצא רמז ואסמכתא לכך גם בדרישה על הטור יו”ד סי’ ש”ס אות ב’ דכותב וז”ל: נלע”ד דמה שנוהגין כשמלוין החתן בשבת ביציאתו מב”ה ויש ג”כ תינוקת לקרא לה שם כנהוג הולכין עם החתן וכלה אצל התינוקות בקצת מקומות ומשם הולכין עמהם לבית החתן, היינו נמי דס”ל דקריאת שם לבנות הוא במקום קריאת שם דזכר בשעת מילה וצריך לאקדומי דמילה קודם לחתן דהא מילה קודם למת ומת קודם לחתן אחר הכנסת החופה עכ”ל.

 הרי נשמע מבין השיטין של דברי הדרישה, דקריאת שם לזכר הנהוג הוא “בשעת מילה”, וכן כי קריאת השם לבת הנהוג הוא בשבת.

 בברכה אליעזר יהודה וולדינברג

 אבן עזרא שמות פרק ד

 יג, כא), ושם כתוב ויסע מלאך האלהים (שמות יד, יט). ורב שמואל בן חפני אמר: חלילה להיות השם מבקש להמית משה שהולך בשליחותו להוציא עמו, רק בקש להמית אליעזר והוא סימן ויפגשהו גם המיתו. ואחרי כן פי’ שהוא אליעזר, על כן כתוב את ערלת בנה, ולא הזכירו בתחלה, כי עוד לא נקרא שמו, וכמוהו ויהי בלדתה ויתן יד (ברא’ לח, כח):

Advertisements

5 thoughts on “Not Naming a Boy Until the Bris Milah

  1. שו”ת דברי יציב ליקוטים והשמטות סימן קב

    בענין קריאת השם.
    ב”ה, קרית צאנז, ג’ מנ”א תש”ל

    קבלתי מכתבך, ובדבר השם, קבלתי מדו”ז הגה”ק משינאווא זי”ע שאמר בשם הרה”ק שר שלום מבעלזא זי”ע שמן השמים מודיעין לאבי הבן את שמו אשר יקרא אותו, ושטוב לאריכות ימים ליתן שם מהמשפחה, ונדפס כעת גם בדברי יחזקאל החדש [מכתב ח’]. וכשבקשו מאתו לומר מה שם יקרא לא רצה לומר, בלתי אם היה ח”ו איזה סיבות מקדם, וידעתי דברים נפלאים בזה מרוח קדשו.

    ובאמת מקור מקומו קדוש מהמדרש רבה פרשת נח פל”ז ס”ז רבי יוסי אומר הראשונים על ידי שהיו מכירים את יחוסיהם היו מוציאין שמן לשם המאורע אבל אנו וכו’ מוציאין לשם אבותינו רשב”ג אומר הראשונים על ידי שהיו משתמשין ברוח הקודש היו מוציאין לשם המאורע וכו’ עיי”ש. והענין הוא עפ”י הש”ס בפ”ק דברכות [ז’ ע”ב] ומנ”ל דשמא גרים דאמר קרא לכו חזו מפעלות ה’ אשר שם שמות בארץ עיי”ש. ובירושלמי ר”ה ספ”ג [דף י”ח ע”א] מכאן היה ר”מ דורש שמות עיי”ש, וביפה מראה שהשם מסכים עם עיקר מציאותו [וע”ע בבלי יומא פ”ג ע”ב].

    ב) ובמעבר יבק שפתי רננות מאמר ג’ פכ”ג דבשינוי השם משנים צבא השמים ומערכת הכוכבים, והביא מבעל נוה שלום כי השם מורה על המהות וא”כ חלוף השם מורה על חלוף המהות עיי”ש. ולזה החמירו למאוד בשינוי השם, ועיין בסה”ק באר מים חיים פרשת בראשית עה”פ [ב’ י”ט] וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו דשמע מהרה”ק הרבי ר’ מיכלי זי”ע שחלילה לשנות שם אדם החולה אם לא אדם שכל מעשיו כמעט ברוה”ק, כי שם הנקרא לאדם בעת הוולדו ודאי רובו ככולו מזדמן מאת הקב”ה באשר הוא שמו למעלה והוא חיותו של האדם כל ימיו כאשר הוא חי ע”פ האדמה עיי”ש, וזה לרשב”ג דבעי ברוה”ק, ולגבי שינוי השם צריך כדורות הראשונים. [וע”ע לעיל חיו”ד סימן קס”ב אות ג’ וחאהע”ז סימן ק’ אות ג’].

    ג) ואא”ז בדברי חיים ח”ב אהע”ז סי’ קכ”ט [בד”ה ודע] שהזהיר הקנה ז”ל בספרו שלא לישב אצל סידור הגט מחמת שכמה עולמות תלויין בכתיבת השם עיי”ש. ויל”פ בזה הספר חסידים סימן תתשל”ט לקרא בשם ה’ ד”א לקרא לנער בשם ה’ שהוא שמו של יהודי עיי”ש, היינו דשם יהודי שייך לשם השי”ת, שתליא בו כו”כ עולמות, וזה קוב”ה וישראל ואורייתא חד ודו”ק היטב.

    ולדעתי [זה טעם] המנהג שנותנין השם בשעת המילה, דאז כשהאב מקיים המצוה הקדושה וכאילו הקריב קרבן, עיין במדרש רבה אמור פרק כ”ז סימן י’ והביאו הגר”א סי’ רס”ה ס”ק מ’, ועיין במעבר יבק עתר ענן הקטרת פ”ה דכל העם ההולכים לברית מילה הם כמקבלים פני השכינה הבאה להופיע מאורה על כל המטפלים במצוה ההיא ויש להם תוס’ נשמה ג”כ לכן אמרו שיו”ט שלהם הוא וכו’ עיי”ש, ולזה מוכשר האב אז ביותר להשפעת הקדושה עליו להבין ולידע איזה שם ליתן להתינוק. ובנקבה נותנין בשבת קודש בשעת עלייתו לתורה, שאז נתעלה ביותר בשבת קודש יומא דנשמתא להמשיך השם השייך לשורש הנשמה. +ונראה לומר בטעם הדבר שקורים שם לילד הנולד אחרי המילה, ויש קצת מקור לזה בתרגום יוב”ע על פסוק [בראשית מ”ח כ’] בך יברך ישראל וגו’ עיי”ש. ולבת היה המנהג פשוט אצלינו לקרוא שם ביום השבת דייקא כשהאב עולה לתורה, וטעמא בעי. והנראה דהנה מצינו במדרש [ב”ר ל”ז ז’] הראשונים ע”י שהיו משתמשין ברוח הקדש היו מוציאין שמן לשם המאורע אבל אנו שאין אנו משתמשין ברוה”ק אנו מוציאין לשם אבותינו וכו’, ובפרט בדורות אלו לאנשים פשוטים בדרך כלל אני אומר לקרוא את שם הבן על שם אחד מזקניו שהיה יהודי כשר וטוב, ברם דא עקא שבגלל המעשים רעים נתרחק מאבותיו הקדושים ואין לו שייכות וקשר עמהם, ולזה ממתין בקריאת השם עד המילה שנחשבת כקרבן, ומה גם שאינו עושה כדרך המתחדשים אלא מקיים במסירת נפש פריעה ומציצה כדרך שנהגו מדור דור, ובשכר זה מדה כנגד מדה הוא חוזר ומתקשר לאביו ואביו מקשרו למעלה לאביו וכך חוזר ומתקשר בשורשו בקדש לאבותיו הקדושים, ואז כבר אפשר לו לקרוא שם אחרי אבותיו. וכן בקריאת שם לבת ממתין על שבת קדש שכל המשמר שבת כהלכתה אפילו עובד ע”ז כדור אנוש מוחלין לו [שבת קי”ח ע”ב], ובשעה שהוא עולה לתורה, שכל מי שיש בו נפש כשרה לבבו אז כחרס הנשבר בהתבוננו כשהוא מברך אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, וכי מה בין מעשי למעשי כל העמים, וכי יודע אני מסכתא אחת או פרק אחד או משנה או הלכה אחת ואף אות אחד מתוה”ק אשר נתן לנו, וקדושת השבת מאירה לתוכו שיתבייש במעשיו התעתועים וכמ”ש בספה”ק דשבת אותיות בשת, וכל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו על כל עונותיו [ברכות י”ב ע”ב], ובכן חוזרים ומקשרים אותו בשמים אל אבותיו הקדושים ויכול ליתן שם אחרי האמהות הקדושות. (מדברי מרן המחבר זי”ע בס”ג נשא תשל”ה).+

    ד) ולזה מה מאוד יש להרחיק מאלה המתחדשים רח”ל המשנים שמותיהם שניתנו להם ע”י אבותיהם שזה כהתגלות משמיא למהותו ועצמיותו כנ”ל, וצווחתי ככרוכיא הרבה פעמים נגד המשנים. וכן יש לעורר על המתחדשים שהשמות אשר עולמות תלויים בהם כנ”ל יחליפום בשמות גוים רח”ל, וזה לעומת זה עשה האלקים שזה מהמרכבה טמאה רח”ל. וכאב לבי גם על שחדשים מקרוב באו גם במדינה הזאת שנותנים שמות חדשים אשר לא שערום אבוה”ק, ועיין בפתחי תשובה סימן רס”ה סק”ו מהמבי”ט והתשובה מאהבה לענין השמות מקודם אברהם אבינו ע”ה עיי”ש [וע”ע לעיל חאהע”ז סימן י”א אות ו’ וסימן ק’ אות ב’].

    ולשיטת המבי”ט דאין לקרוא בשמות אלו יש לפרש הספר חסידים הנ”ל, להש”ס פ”ק דחגיגה [ג’ ע”א] דאברהם אבינו היה תחלה לגרים, ולכך אחר אנוש שאמרה התורה [בראשית ד’ כ”ו] שהוחל לקרא בשם ה’ וברש”י שהתחילו לקרא את שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקב”ה לעשותן אלילים ולקרותן אלהות, ולכך [הסמיך הכתוב] זה ספר תולדות אדם שאין לקרא בשמות אלא שם יהודי היינו מאברהם אבינו ואילך, ויהיה ראיה מהספר חסידים להמבי”ט ודו”ק.

    אבל אלו השמות שאיזה כופרים בה’ ותורתו חידשו, שאין להם שורש בהקדושה, פשיטא ופשיטא שיש למחות בחוזק יד נגד הנגע המתפשט, ומי יודע כמה קלקולים נגרם מזה וכמה יוצאים לתרבות רעה רח”ל, שנתהפך כל מהותו כנ”ל [וע”ע שפע חיים לימה”נ ח”ב עמ’ רס”א].

    וזה משורש פורה ראש ולענה החינוך המקולקל, שמתביישים בשמות הישנים אשר אבותינו ואמותינו הק’ קידשום ומסרו נפשם עליהם, וממצרים נגאלו על שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם [ויק”ר ל”ב ה’], שלכאורה אם לא שינו לשונם ממילא שמותם היה בלשה”ק, אלא נראה שרמזו חז”ל שלא רצו לשנות לשמות המצריים אפי’ על לשון קודש, כגון אם היה נקרא בלועז בלשונם גרי”ן לא רצו לקראו ירוק וכדומה, ורק השמות שהיו מקובלים מאבוה”ק.

    וי”ל בזה ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח [בראשית מ”א מ”ה], ובאבן עזרא שם אם זו המלה מצרית לא ידענו פירושה ואם היא מתורגמת לא ידענו שם יוסף עיי”ש וברמב”ן. וי”ל דזה ידע פרעה שיוסף לא יסכים בקריאת שם מצרי, ולזה תירגם ללשה”ק השם דמטמרן גליין, שהוא היה שם לחרטומים וכיוצ”ב, ואפ”ה ויצא יוסף על ארץ מצרים שנשאר בשם יוסף, דהך שם דייקא היה מקובל ולא שמות אחרים אף שמתורגמים בלשה”ק. (ויל”פ בזה ויהי כדברה אל יוסף יום יום [שם ל”ט י’], דצ”ב שנראה כמיותר שהרי נאמר כבר [שם ז’] ותשא וגו’ אל יוסף, אלא שהתוה”ק רצתה להשמיענו שלפי שנשאר בשמו היהודי יוסף שורש הקדושה לכך ולא שמע אליה ודו”ק). ומכ”ש כששבשו הלשון מלשון הקודש רח”ל ע”י החפשים וד”ל, ה’ ירחם במהרה.

    ועכ”פ קריאת השם תליא באבי הבן מה שיעלה מחשבתו בעת ההוא, כמ”ש דו”ז משינאווא וכל הנ”ל, לכן אני מונע עצמי מלתת שם ורק כמו שיעלה ברצון ומחשבה של אבי הבן דייקא.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s