Why Poskim Must Poskan

A brief follow up to my post several days ago is in order.

Chazal reserved particularly harsh rhetoric for those who poskan when they are not worthy/sufficiently capable of issuing rulings.  The Gemara in Sotah (22a) lists many people who destroy the world.  One is a “child whose months are not completed.”

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף כב עמוד א

ת”ר: בתולה צליינית, ואלמנה שובבית, וקטן שלא כלו לו חדשיו – הרי אלו מבלי עולם…

The Gemara then offers two explanations of this phrase.  The first, is that it refers to a disciple who rebels against his teachers’ authority.  The second related possibility is that it refers to a disciple who is not qualified to poskan, but does anyways.

מאי קטן שלא כלו לו חדשיו? הכא תרגימו: זה ת”ח המבעט ברבותיו. רבי אבא אמר: זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה

The Gemara then cites a statement that originated from Rav that provides the exegetical  – hook for this

דא”ר אבהו אמר רב הונא אמר רב, מאי דכתיב: +משלי ז+ כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה? כי רבים חללים הפילה – זה ת”ח שלא הגיע להוראה ומורה, ועצומים כל הרוגיה – זה ת”ח שהגיע להוראה ואינו מורה.

The following is a modified translation from Soncino:

What does the possuk mean when it says (Mishlei 7:26) “For she has cast down many wounded and all her slain are a mighty host?” ‘For she has cast down many wounded’ — this refers to a disciple who has not attained the qualification to decide questions of law and yet decides them; ‘all her slain are a mighty host’ — this refers to a disciple who has attained the qualification to decide questions of law and does not decide them.”

This statement also appears in Avodah Zara 19b, with an added line:

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יט עמוד ב

ועד כמה? עד מ’ שנין. והא רבא אורי! התם בשוין.

And what is the age? — Forty years. But did not Rabbah act as Rabbi?— That was a case of being equal [to anyone].

Rabbi Yosef Karo, both in Kesef Mishnah (Hilchot Talmud Torah 5:4) and in Beis Yosef (Yoreh Deah 242) points out that are two basic interpretations offered to this Gemara.  Rashi argues this passage means that a posek cannot rule until he is forty years hold, unless there is no one around as great as he is.  If he is under forty but the most qualified posek, then he may rule.  According to them, the qualification of forty is to limit the permission to rule.  Rama rules this way – (Yoreh Deah 242:32.)  The Rambam, he assumes understands that the limitation applies to the obligation to rule.  In other words, if one is the most qualified posek around, then he must poskan, even if he is not forty.  If he is forty, he must poskan if he is qualified, even if there are greater poskim around as well.  (See also Rif Avodah Zarah 5b).  Then, he asks, why did the Rambam leave out the law about forty entirely?  He answers that either: 1) As a qualified posek does not have to wait, and it is only laudatory, he felt no need to codify it.  2) In his generation, there were so many unqualified poskim jumping to poskan, there was only reason to encourage qualified poskim, not discourage them.[1]  Radbaz argues this forcefully as well (Hilchot Sanhedrin 20:8 and Shut Radbaz 6:2147)

What this analysis points to, is what I think is evident from the derashah in the Gemara.  The prohibition for unqualified poskim to rule is not unrelated to the obligation for qualified poskim to rule.  There are two sides of the same coin, or in the Gemara, two sides of the same possuk and derashah.  If those who are should be poskim don’t step up, they give opportunities for those who are not qualified to overreach.  After all, people will turn to someone for guidance, and there are always going to be who are eager to take roles they should not.

Now, one should note that the Gemara speaks about posekim in the same city.  The reason is obvious – it is not enough for poskim to exist out there, somewhere in the world.  People turn to the posekim in their community, not to those outside of it.  While in the time of the Gemara, the community was defined spatially, in a world where information can travel from one side of the world to the other, communities should also be defined ideologically.  People don’t necessarily turn to posekim that live next door, especially for big things – they turn to the posekim they identify with.  For example, when it came time for me to take my “Chassan classes”, I learned on Skype with my Rebbe in Israel rather than someone in NY.

In the last few weeks there have been many articles calling for new leaders in our community.  At least one of the responses has been that even if that is at some level true, the new leaders that are emerging are not qualified, at least not as posekim.  I’m going to stay out of communal politics as much as possible.  What I will say is this:  Even if it were true that our community totally lacked leaders that identify with the community, who can speak to and understand where the shoalim are coming from when they ask questions, that does not give those who are unqualified the right to step up.  Nothing will change the fact that someone who is not qualified to poskan and does is considered a destroyer of the world.  However, our community does not lack true Torah giants.  Often, however, people refrain from poskaning or expressing their position for personal or political reasons.  Those reasons may or may not be justified, but as the Gemara says, they come with a cost.  If those who can be the posekim of our community, who can show that they understand why the community is asking what it is asking, refrain from doing so, then unqualified people are going to fill the vacuum.  Yes, the people asking the questions must realize that a sensitive posek is not one who says “yes” all the time.  Integral to being shomer halacha is being willing to hear and accept the word “no.” If the community you want to be part of is one where “no” is not in the vocabulary, then you have no place in the Halachic community.  Still, for those who believe that the new leaders are not qualified – it is not enough to protest, as legitimate as those protests may be.  Those who can lead and poskan, have to step up.  Truth, integrity, and quality will speak for itself.   Vedai LeChakima BeRemiza.

 

רמב”ם הלכות תלמוד תורה פרק ה

הלכה ד

וכל תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה הרי זה רשע שוטה וגס הרוח, ועליו נאמר כי רבים חללים הפילה וגו’, וכן חכם שהגיע להוראה ואינו מורה הרי זה מונע תורה ונותן מכשולות לפני העורים ועליו נאמר ועצומים כל הרוגיה, אלו התלמידים הקטנים שלא הרבו תורה כראוי והם מבקשים להתגדל בפני עמי הארץ ובין אנשי עירם וקופצין ויושבין בראש לדין ולהורות בישראל הם המרבים המחלוקת והם המחריבים את העולם והמכבין נרה של תורה והמחבלים כרם ה’ צבאות, עליהם אמר שלמה בחכמתו אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים.

כסף משנה הלכות תלמוד תורה פרק ה הלכה ד

וכל תלמיד שלא הגיע להוראה וכו’ ועליו נאמר כי רבים חללים הפילה וכו’ וכן חכם שהגיע וכו’. פ”ק דע”ז (דף כ”ב) אמר ר’ אבא כי רבים חללים זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה כלומר דהוי כנפל דעדיין לא נגמר ועצומים כל הרוגיה זה שהגיע להורות ואינו מורה כלומר דהוי מלשון ועוצם עיניו והכי קאמר המתעצמים ומחרישים מלהורות הורגים אנשי דורם:

ודע דבגמרא אמרינן על האי מימרא ועד כמה עד ארבעין שנין והא רבא אורי בשוין. ופירש”י ועד כמה הוי ראוי להוראה עד ארבעין שנין משנולד. והא רבא אורי וכל ימיו לא היו אלא ארבעים שנה. התם בשוין כשאין בעירו גדול ממנו. וכתב הר”ן וש”מ שאין ת”ח רשאי להורות כל זמן שיש בעיר גדול ממנו אם לא הגיע לארבעים שנה אבל אם אין בעיר גדול ממנו מורה כרבא דאורי אע”פ שלא הגיע לארבעים. ותמהני מהרמב”ם שכתבה לזו בפ”ה מהלכות ת”ת ולא חלק בין ארבעים לפחות מהם ובין שוין ליש גדול ממנו. וכן יש לתמוה על הרי”ף שלא כתב בהלכות והא רבא אורי התם בשוין עכ”ל. כלומר שהרי”ף כתב ועד כמה עד ארבעין שנין והשמיט הא דפריך והא רבא אורי ושני התם בשוין ורבינו לא כתב לא זה ולא אותו ועל שניהם תמה. וליישב זה יש לומר שרבינו והרי”ף מפרשים דעד כמה אהגיע להוראה קאי עד כמה רשאי לעכב עצמו מלהורות וקאמר דעד ארבעים רשאי לעכב ומשם ואילך אינו רשאי ופריך והא רבא אורי קודם ארבעים שנה ואם איתא שהיה רשאי לעכב עצמו מלהורות הוה ליה לנהוג מנהג חסידות ולמשוך ידו מלהורות כל זמן שהוא רשאי לעכב ושני בשוין אבל רבא לא היה שם גדול ממנו ולפיכך לא היה רשאי לעכב עצמו מלהורות. והרי”ף כתב עד כמה עד ארבעין שנין לומר דאותו זמן הוא רשאי לעכב עצמו מלהורות ולא יותר מכאן ולא חש לכתוב הא דרבא דאורי ואוקימנא ליה בשוין משום דבמדת חסידות הוא דקאמר שראוי לו להתעכב כל זמן שהוא רשאי ובדורות הללו לא שכיח כל כך מדת חסידות ומטעם זה לא הוצרך ללמדנו שכל שאין גדול ממנו אפילו לא הגיע לארבעים שנה אינו רשאי לעכב עצמו מלהורות דבדורות הללו אין צורך להזהיר על כך. ורבינו מפני שבדורו רבו הקופצים להורות קודם זמן כמו שקרא עליהם תגר לא הוצרך לכתוב עד כמה רשאי לעכב עצמו מלהורות משהגיע להוראה דהלואי שלא יקדימו להורות קודם שיגיעו להוראה כל שכן שלא יתעכבו מלהורות אחר שיגיעו. אי נמי משום דבזמן דורו שרבו הקופצים להורות קודם זמנן מי שהגיע להוראה אינו רשאי לעכב עצמו כלל מלהורות פן יקדימנו מי שלא הגיע להוראה:

 

רמב”ם הלכות סנהדרין פרק כ הלכה ח

 כל דיין שבא לפניו דין והתחיל לדמותו בדין פסוק שכבר ידע אותו ויש במדינה גדול ממנו בחכמה ואינו הולך ונמלך בו הרי זה בכלל הרשעים שלבם גס בהוראה, ואמרו חכמים רעה על רעה תבא לו שכל הדברים וכיוצא בהן מגסות הרוח הן המביאות לידי עוות הדין, כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה, ועצומים כל הרוגיה זה שהגיע להוראה ואינו מורה, והוא שיהיה הדור צריך לו, אבל אם ידע שיש לשם ראוי להוראה ומנע עצמו מן ההוראה הרי זה משובח, וכל המונע עצמו מן הדין מונע ממנו איבה וגזל ושבועת שוא והגס לבו בהוראה שוטה רשע וגס רוח.

רדב”ז הלכות סנהדרין פרק כ הלכה ח

 כל דיין שבא לפניו דין וכו’. איתא פ”ק דסנהדרין כי מתוך גסות הרוח יבא לידי עיוות הדין:

כי רבים חללים הפילה וכו’. פ”ק דע”ז אר”ה אמר רב מאי דכתיב כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה ועד כמה עד ארבעין שנין והא רבא אורי התם בשוין ופירש”י ז”ל כשאין בעירו גדול ממנו וזהו שכתב רבינו והוא שיהיה הדור צריך לו וכו’ ומשמע שאם אין שם גדול ממנו אע”פ שיש שם שוה לו מותר להורות והוא שהגיע לארבעים שנה ותימה על רבינו למה לא הזכיר והוא שהגיע לארבעים. וי”ל שאם הם שוין הגיעו לארבעים מה יעשה ישראל אם צריכין להוראה הילכך אין הדבר תלוי אלא באם הגיע להוראה ואם אחד גדול מחבירו בחכמה אע”פ שחבירו גדול ממנו בשנים מותר להורות והיינו דרבא דסתמא היו בדורו גדולים ממנו בשנים ומסתברא שאם הגיע לארבעים ולהוראה אע”פ שיש גדול ממנו בחכמה והוא קטן ממנו בשנים יכול להורות דסתמא בימי רבא היו כמה חכמים מורים הוראות אע”פ שלא היה בעירו גדול ממנו ואם היו כולם גדולים ויש בהם אחד גדול בחכמה ונמנעו האחרים מן ההוראה יפה עשו אבל אם הורו אין עליהם עונש כיון שהגיעו להוראה. וכבר הארכתי בזה בתשובת שאלה לתת טעם למה השמיטו רבינו והריא”ף ענין השנים:

בית יוסף יורה דעה סימן רמב אות יג, יד (ב), לא (ב) ד”ה ומ”ש כל

 יג, יד (ב), לא (ב) ומ”ש כל תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה וכו’ וכל חכם שהגיע להוראה ואינו מורה וכו’. בסוף פרק קמא דע”ז (יט:) אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב מאי דכתיב (משלי ז כו) כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה. ופירש רש”י הפילה. לשון נפל שלא מלאו ימיו כלומר תלמיד שלא מלאו ימיו רבים חלליו: ועצומים. המתעצמים והמחרישים ומתאפקים הורגין את דורן ועצומים לשון ועוצם עיניו (ישעיה לג טו): ודע דבגמרא אמרינן עלה דהאי מימרא ועד כמה עד ארבעין שנין והא רבא אורי בשוין: פירש רש”י ועד כמה. הוי ראוי להוראה: עד ארבעין שנין. משנולד: והא רבא אורי. וכל ימיו לא היו אלא ארבעים שנה (ר”ה יח.): התם בשוין. כשאין בעירו גדול ממנו. וכתב הר”ן (ה: ד”ה ושמעינן) ושמעינן מינה שאין תלמיד חכם רשאי להורות כל זמן שיש בעיר גדול ממנו אם לא הגיע לארבעים שנה אבל אין בעיר גדול ממנו מורה כרבא דאורי אע”פ שלא הגיע לארבעים ותמהני מהרמב”ם ז”ל שכתבה לזו בפרק חמישי מהלכות ת”ת (ה”ד) ולא חילק בין ארבעים לפחות מהן ובין שוין לשיש גדול ממנו וכן יש לתמוה על הרי”ף (שם) שלא כתב בהלכותיו והא רבא אורי התם בשוין עכ”ל. כלומר שהרי”ף כתב ועד כמה עד ארבעין שנין והשמיט הא דפריך והא רבא אורי ושני התם בשוין והרמב”ם לא כתב לא זה ולא אותו ועל שניהן תמה. ואפשר שהרי”ף והרמב”ם מפרשים דעד כמה אהגיע להוראה קאי עד כמה רשאי לעכב עצמו מלהורות וקאמר דעד ארבעים שנה רשאי לעכב ומשם ואילך אינו רשאי ופריך והא רבא אורי קודם ארבעים שנה ואם איתא שהיה רשאי לעכב עצמו מלהורות ה”ל לנהוג מדת חסידות ולמשוך ידו מלהורות כל זמן שהוא רשאי לעכב ושני בשוין כלומר הא דרשאי לעכב את עצמו מלהורות עד ארבעין שנין היינו בשוין אבל רבא לא היה בדורו גדול כמותו ולפיכך לא היה רשאי לעכב עצמו מלהורות. והרי”ף כתב עד כמה עד ארבעין שנין לומר דעד אותו זמן הוא רשאי לעכב עצמו מלהורות ויותר מכן לא ולא חש לכתוב הא דרבא דאורי ואוקימנא ליה בשוין משום דבמדת חסידות הוא דקאמר שראוי לו להתעכב כל זמן שהוא רשאי ובדורות הללו לא שכיח כל כך מדת חסידות ומטעם זה לא הוצרך ללמדנו שכל שאין גדול ממנו אפילו לא הגיע לארבעים שנה אינו רשאי לעכב עצמו מלהורות דבדורות הללו אין צריך להזהיר על כך. והרמב”ם לפי שבדורו רבו הקופצין להורות קודם זמן כמו שקרא עליהם תגר לא הוצרך לכתוב עד כמה רשאי לעכב עצמו להורות משהגיע להוראה דהלואי שלא יקדימו להורות קודם שיגיעו להוראה כל שכן שלא יתעכבו מלהורות אחר שיגיעו אי נמי משום דבזמן דורו רבו הקופצים להורות קודם זמנן מי שהגיע להוראה אינו רשאי לעכב עצמו כלל מלהורות פן יקדמנו מי שלא הגיע להוראה:


[1] Lechem Mishnah assumes that the limitation of forty wasn’t about age – it was about wisdom, and in general it takes forty years to understand what one has learned from his Rebbe.  Therefore, he argues, as we mentioned last week, that when people primarily learn from books, this limitation does not apply.  See also Shut Radbaz 6:2147.

Advertisements

2 thoughts on “Why Poskim Must Poskan

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s