Cheating, Lashon Hara, and Education

I came across a brief teshuvah by Rabbi Moshe Shternbuch about encouraging students to tattletale that takes on a famous teshuvah by Rabbi Moshe Feinstein.  However, after close analysis, the two are not as far apart as Rabbi Shternbuch would have one believe.

First, a summary of Rabbi Shternbuch (Shut Teshuvos VeHanhagos 1:839):

If a teacher wants his students to tell on other students he must:

  1. Impress upon his students the gravity of the prohibition of lashon hara – gossip.
  2. When there is a benefit, what Chafetz Chaim calls lashon hara litoelet, it is not prohibited.
  3. Furthermore, explain that when “gossip” is for the benefit of the student, there is an obligation of the fellow students to tell the teacher so he can punish and educate the guilty student. 

He then cites Rabbi Moshe Feinstein as arguing that this is a disgusting thing to do and will cause the students to take the prohibition of lashon hara lightly.  (Rabbi Shlomo Zalman argues that children should not be educated to lie even when it is permitted for the same concern.  See also Maharsha to Yevamos 62b.)  Rabbi Shterbach disagrees and claims that if you teach the children about the concept of toelet, they will learn when it is proper to “gossip” and when it is not.

Rabbi Moshe Feinstein (Igros Moshe Yoreh Deah 2:103) does not actually say that it is repulsive for the students to tell the teacher what happened.  He argues that the teacher should not force the students – he should wait for them to decide on their own that the right thing to do is tell.  In a clarifying teshuvah (Yoreh Deah 4:30), he adds that from the vantage point of the educator, even if by not forcing the students to tattle he will sacrifice the education of the guilty student, he should be willing to forgo it because forcing the students to tattle sacrifices those students education.  The teacher cannot give preference to the education of one student over the other.

My teacher, Rabbi Aryeh Klapper has argued that Rabbi Feinstein is not making a Halachic argument at all – he is making an educational one.  By insisting that the students tell when they decide it is the right thing to do, he is admitting that there is no Halachic issue but is offering education advice.  To teach the students when gossip is correct, the teacher should wait for the students to figure it out for themselves.  Then they will internalize the parameters that the Torah sets out and act accordingly.

If so, Rabbi Feinstein and Rabbi Shternbuch are really agreeing – there is no prohibition for the student to tell.  Furthermore, the students cannot be forced to tell without them understanding the parameters the Torah set out. The only difference is whether the teacher should push the issue by impressing the Torah perspective on the students in order to encourage them to tell now (Rabbi Shternbuch, or educate them generally and hope they understand the proper mode of action (Rabbi Feinstein).

What both of these poskim understand, therefore, is that psak is about more than “Halacha” in the narrow sense – it is about ensuring the shoel will understand the holistic Torah perspective.  This is something I try to show people about great poskim and this is a great example.

Rabbi Shternbuch is available here

שו”ת אגרות משה יורה דעה ח”ב סימן קג

ובדבר אם רשאי המלמד לומר לתלמידים שאם יודעין מי עשה את דבר הגנאי יודיע לו, הוא דבר מכוער לעשות כן דזה יגרום שיקילו בלשון הרע, אף שהדמיון להא דאמר הקב”ה ליהושע וכי דילטור אני לך בסנהדרין דף מ”ג לא דמי דהתם הרי יודע בעצמו ע”י הגורל ויקויים העונש, והכא אפשר שלא יודע שלכן אם היה זה לכוונת תוכחה לשמה משום שעי”ז יענש וייטיבו דרכם היה שייך להתיר כדמצינו בערכין דף ט”ז שאמר ריב”נ הרבה פעמים לקה עקיבא על ידי שהייתי קובל עליו לפני ר”ג בריבי, עיי”ש שהיתה זה תוכחה לשמה והוצרך שידע מזה ר”ג, וכן ודאי הוא גם עובדא דר”ה וחייא בר רב שאמר לשמואל שהיה בשביל שלהתוכחה הוצרך ששמואל ידע זה, אבל הא שייך זה כשמתעורר מעצמו לספר להרב כדי שיוכיחו, ולא כשהרב יגזור על תלמידיו שיספרו לו אם יודעים דבר מגונה אף כשהתלמידים הם גדולי עולם, ואצלינו לא שייך להחשיב בכלל שהוא לשמה אף בגדולים וכ”ש שלא שייך זה בקטנים.

  שו”ת אגרות משה חלק יו”ד ד סימן ל

בעניין הענשת תלמידים ואיום עליהם

בע”ה עש”ק א’ דהגבלה תשמ”א.

מע”כ ידידי הרה”ג מוה”ר מאיר מונק שליט”א.

א. ביאור מה שכתבתי שדבר מכוער הוא שהמלמד יאמר לתלמידיו שיגלו לו מי עשה דבר גנאי

ראשית אתרץ מה שכתבתי בח”ב דיו”ד סימן ק”ג דדבר מכוער הוא שהמלמד יאמר להתלמידים שאם יש מי שיודע מי עשה דבר הגנאי יודיע לו, וגורם שיקילו בלה”ר, שהוקשה לכתר”ה ודעימיה דהא הוא משום שהרב סובר שישפיע על התלמיד שלא יעשה עוד דבר הגנאי. וגם יתכן שאם התלמיד ידע שהרב יודע במעשיו ימנע מעשות יותר. ודימה להא שכתב הח”ח באיסורי לה”ר (כלל ד’ סעיף ו’) שמותר לספר לאנשים שדבריהם נשמעים לו כשיוכיחוהו. הנה כתבתי שם דהיתר לכוונת תוכחה לשמה, כעובדא דרבי יוחנן בן נורי בערכין ט”ז ע”ב, דאמר מעיד אני עלי שמים וארץ שהרבה פעמים לקה עקיבא על ידי שהייתי קובל עליו לפני רבן שמעון ברבי גמליאל, ורב הונא וחייא בר רב שם, שרב הונא סיפר בגנותו של חייא בר רב בפני שמואל, הוא שייך דווקא כשמתעורר מעצמו לספר להרב כדי שיוכיחו, אבל לא שהרב יגזור על תלמידיו שיספרו לו אם יודעים דבר מגונה על אחד. ומצד החשש דאם לא יגלה ולא ידעו לענשו אפשר לא יחושו מלעבור על דבר הגנאי, הרי כשמצווה להם לגלות הרי הוא כמיקל להו איסור לה”ר החמור מאוד. ולעניין מניעת העבירה שעשה התלמיד הא יכול לבאר – אף בלא ידעו מי עשה שממילא לא יענש – חומר האיסור וגנאי הדבר. ואף אם בלא עונש לא יועיל בידיעת חומר האיסור, נמי לא שייך להתיר איסור לה”ר, דמאן מפיס להעדיף איסור אחד על חברו.

.I will try to post the Teshuva by R. Shternuch

Advertisements

3 thoughts on “Cheating, Lashon Hara, and Education

  1. “What both of these poskim understand, therefore, is that psak is about more than “Halacha” in the narrow sense – it is about ensuring the shoel will understand the holistic Torah perspective.”

    Is this your understanding of Rabbi Klapper’s position?

    Also: I found your blog! Yay! It’s awesome.

    1. Thanks Michael! I think Rabbi Klapper’s position on teshuvot would take more than a line to describe – pashut vein tzarich lomar. I think he would agree with that sentiment by how many teshuvot work/should work. Specifically with regards to R. Moshe Feinstein’s Teshuva, he is doing more than giving a Halachic answer, but giving them the answer that help them develop their spiritual/Torah personalities maximally. In this case, he wants the students to develop a sense of autonomy and perspective in their Halachic decision making, and that is an important Torah goal.

      1. Right. My understanding of R’ Klapper’s position was something like “Non-halachic factors need to be considered when issuing psak.” He combines this with a sort of restrained sense of the scope of rabbinic authority, sometimes responding to questions with answers that aim to empower the questioner with as much autonomy to reach their own judgment as possible.

        It seems to me that you embrace the first half of this position but reject the second. In other words, you think that there’s more to psak than just cranking the gears of the Halacha Machine — you need to be concerned about the spiritual well-being of the people and community more broadly. But it seemed to me from this post that you take that as authority to pasken on a broad array of issues, even non-halachic ones.

        (Does it make sense to talk about psak on non-halachic issues? I guess so?)

        Anyway, I’ll go back to quietly reading now. Thanks for responding to my comment!

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s