Monthly Archives: August 2013

Selichot and God’s Prayer for Himself

In anticipation of Selichot tonight (in Israel it is already tonight – for those of you in Chul – when Shabbos ends it will be “tonight”) – I want to share a fascinating perspective on Selichot by the Or Zarua.  As an introduction, it is worth noting that the Radbaz (4:232) presents as a programmatic rule that to fully understand aggadata, one must realize that Chazal hid the true meaning by dividing pieces into small units that were then scattered throughout their work.  A Chacham must put them together to understand their meaning. 

The Or Zarua (Kriat Shema 8-9) suggests such an interpretation about the image that appeared to Moshe of Hashem saying the 13 Middot HaRachamim (Rosh HaShanah 17b).  He propounds that this gemara should be understood as the second half of a gemara in 7a that says that Hashem’s tefilla for himself is that his mercy should conquer his justice so that he can be act “lifnim mishurat hadin” – beyond the letter of the law (or as R. Klapper would have it, as God wants to act and can act once the line of angels of judgment has been penetrated).  The Or Zarua argues that these two tefillot should be understood as part of one tefillah. 

This image is sharpened by a point R. Klapper once noted (quoting an article in Gesher).  In the Gemara in Berachot, the gemara offers the substance of God’s prayer to himself, and then records that R. Yishmael ben Elisha blessed God with those same words.  While read straight it sounds as if God prayed it first and then R. Yishmael intuited it, the Gemara read chronologically indicates the opposite.  The discussion of God’s prayer is Amoraic, while the story of R. Yishamel was a Beraita.  Thus, the order would be Yishamel davening, and then God adopting it.  Taken together, this means that Moshe envisioned God accepting the prayer human beings offered for him, and then added the 13 Middot to make the prayer effective. 

While I don’t pretend to understand the underlying meaning of the image, the power that it provides – that God himself is leading us in prayer, but is actually taking our lead in deciding what our fate should be, should be extremely powerful. 

 

Note – the mystical issues dealt with in Or Zarua are complex.  See also Raavan Berachot 127, Peering Through the Lattices by Rabbi Ephraim Kanarfogel pages 163-164 in footnotes.  See also Elliot Wolfson in Through a Speculum that Shines pages 147-8.

 

 

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ז עמוד א

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: מנין שהקדוש ברוך הוא מתפלל? שנאמר +ישעיהו נ”ו+ והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי, תפלתם לא נאמר אלא תפלתי, מכאן שהקדוש ברוך הוא מתפלל. מאי מצלי? אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי, ויגולו רחמי על מדותי, ואתנהג עם בני במדת רחמים, ואכנס להם לפנים משורת הדין. תניא, אמר רבי ישמעאל בן אלישע: פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראיתי אכתריאל יה ה’ צבאות שהוא יושב על כסא רם ונשא ואמר לי: ישמעאל בני, ברכני! – אמרתי לו: יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין, ונענע לי בראשו. וקמשמע לן שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך.

 

שו”ת רדב”ז חלק ד סימן רלב

דע כי יש באגדה דבר נגלה ונסתר והנגלה מושך את הלב והנסתר לא נתן אלא ליודעים חן והם כבשונו של עולם וראוי להסתירם ממי שאינו ראוי להם דכתיב דבש וחלב תחת לשונך. וא”כ הכותב אגדתא או הדורשה ברבים ראוי לעונש גדול ממ”נ אם הקורא בספר או השומע את הדרשה הוא עם הארץ נמשך אחר פשט האגדה ולא ילמוד שום לימוד אחר וכבר ידע כי הגמרא מביאה ליד מעשה ואם הוא רשע יתלוצץ על דברי רבותינו ז”ל. ואם הוא מבין קצת יאמר אפשר לדבר הפשוט הזה כיון בעל המאמר ויחשוב מחשבות בלתי אמתיות אשר לא עלו על לב בעל המאמר כאשר אירע בדורות אלו שעושין במאמרי רז”ל פירושים אשר לא כן ואם הוא מתחיל בחכמה האמתית יטעה מדרך השכל באשר אין לו רב מורה לו הדרך ישכון אור אבל כשהדברים נמסרים פה אל פה מה שיסתפק לו יורה מלמדו. נמצא זה הכותב האגדה או הדורשה ברבים נותן סודות אלהים ושמותיו הקדושים מדרס לפתאים וראוי לעונש גדול והשומעם אינו מקבל שכר שהרי אינו מבין אלא פשטי הדברים וטוב היה לשמוע דרשת הדינים כדי שידע דיני איסור והיתר ולכן אינו מקבל שכר על השמיעה. והשתא ניחא דאית ליה שפיר לרבי יהושע האי דרשא דפנים בפנים דאיהו לא אסר אלא לכותבה או לדורשה ברבים אבל למסור אותה פה אל פה לא אסר והיינו דמר עוקבא הוה מסדר אגדתא קמיה על פה ואם טועה מחזירו והיינו נמי הכא במסכת סופרים לא חששו לתרץ קושיא זו לפי שאינה קושיא כלל והיינו נמי דבירושלמי דמייתי מימרא דרבי יהושע לא פריך עלה מידי וכיון שהוא סובר שהכותבה אין לו חלק לעולם הבא מפני שנסתכל בה פעם אחת הוה מבעית בליליא. כללא דמלתא שלא החמיר רבי יהושע אלא הכותב אגדתא או הדורשה מהטעם שכתבתי. וסבירא לי לריב”ל לא ניתנה אגדה ליכתב עד זמנו של רבינא ורב אשי וכתבוהו משום עת לעשות לה’ וכו’ כשאר תורה שבעל פה. ולא כתבוה ספר באנפי נפשיה אלא מאמרים מפוזרים בגמרא כדי שמי שאין יודע סוד המאמר יסתפק בסיפור האגדה וינוח שכלו מעט מפלפול הגמרא. ומי שיבין סוד המאמר על ידי כך יזכור הסוד אשר בו ויתבונן עליו….

 

תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יז עמוד ב

ויעבר ה’ על פניו ויקרא, אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור, והראה לו למשה סדר תפלה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין – יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם. ה’ ה’ – אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה. אל רחום וחנון, אמר רב יהודה: ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם, שנאמר +שמות לד+ הנה אנכי כרת ברית.

 

אור זרוע ח”א – הלכות קריאת שמע סימן ח

א”ר יוחנן משום ר’ יוסי מנין שהקב”ה מתפלל שנא’ והביאותים אל הר קדשי ושמחתי’ בבי’ תפלתי בבית תפלת’ לא נאמר אלא בבי’ תפלתי מיכן שהקב”ה מתפלל מאי מצלי אמר (מר) [רב] זוטרא בר טובי’ אמר (רבא) [רב] יה”ר מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויתגוללו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במדת הרחמים ואכנס להם לפנים משורת הדין תניא א”ר ישמעאל בן אלישע פ”א נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים וראיתי אכתריאל יה ה’ צבאות שהוא יושב על כסא רם ונשא. אמר לי ישמעאל בני ברכני אמרתי לו יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויתגוללו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת רחמים ותכנס עמהם לפנים משורת הדין ונענע לי ראשו מאי קמ”ל ברכת הדיוט אל תהי קלה בעיניך. פר”ח גם זה פירושו כעין שפירשנו למעלה שנראה לו למשה מתוך הכבוד כענין שנא’ הודיעני נא את דרכיך אמרו רבותינו ז”ל בקבלה בידם שזה שנא’ וקראתי בשם ה’ לפניך נראה לו למשה מתוך כבודו של הקב”ה כדמות שליח צבור מעוטף שיורד לפני התיבה שנא’ ויעבור ה’ על פניו ויקרא י”י י”י אל רחום וחנון וגו’ מיד ויקוד משה ארצה וגו’ וקרא ה’ ה’ אותה שעה למד סדר התפלה כאשר הראוהו מן השמים זו תפלת התענית שהראוהו להתפלל בה השרוי בדוחק. ועוד אותה שעה שמע תפלה אחרת קול מלפני הכבוד אומר יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויתגוללו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במדת רחמים ואכנס להם לפנים משורת הדין והבין משה רבינו שכך ראוי לבקש מלפני השכינה וכך היו הדברים בידם הלכה למשה מסיני הלא תראה כיון שראה ר’ ישמעאל כה”ג בבית קה”ק כבוד אכתריאל יה ה’ צבאות יושב על [כסא] רם ונשא בראיית הלב כאשר ראה ישעי’ ומיכה שמע קול מלפני הכבוד ישמעאל בני ברכני פי’ ברכה זו היא שבח והלל כדכתי’ ברכו ה’ מלאכיו וכשם שאנו אומרים ברוך כבוד ה’ ממקומו וכיון שנתן ברכת שבח לפני הכבוד התפלל אותה תפלה שהיתה בידם קבלה הלכה למשה מסיני ששמע אותה כאשר אמרנו ופתח ואמר יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך כו’. ויש אומרים אכתריאל מלאך הוא ואנו לא קבלנו אלא הכבוד הוא… וכן זה שאמרנו מנין שהקב”ה מתפלל התם קאי. בר”ה פ”ק כתי’ וקראתי בשם ה’ לפניך ויעבר ה’ על פניו ויקרא א”ר יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד שנתעטף הקב”ה כשליח צבור והראהו למשה ואמר לו כל זמן שחוטאין ישראל לפני יעשו כסדר הזה ואני מוחל להם ואמרו רמז לזה מן התורה מנין ופי’ ר’ יוחנן בעצמו משום ר’ יוסי רבו מדכתי’ ושמחתים בבית תפלתי כענין זה פי’ דברי רבותינו ז”ל עד כאן לשונו.

 

Advertisements

Two Meanings of Togetherness

In last week’s Parsha, we find the rules of Yibum.  I want to focus on one drasha that it often misunderstood.  The possuk refers to the brothers involved in a Yibum case as living יחדו – together.  The Gemara understanding this as referring to living together temporally.  Thus, if the deceased husband’s brother is born after he dies, the wife and the new brother cannot do Yibum together.  The Gemara then makes a second drasha, assuming that only paternal brothers can do Yibum, reffering to these brothers as מיוחדים בנחלה.  Most people believe that this is a play on words with יחדו, and a weak one at that.  However, the Meshech Chochmah argues that the drasha is really working with two definitions of “together.” The first meaning, as mentioned above, is temporal.  However, “together” can also refer to geographic proximity.  Meshech Chochmah claims that this is what drives the drasha.  Inheritance follows the father.  Thus, only paternal brothers will inherit in the same general area, while maternal mothers may be from different tribes and inherent in different parts of the country.  The closeness of the words יחדו and מיוחד   may be no more than a mnemonic device, but the real drasha is extremely straightforward.  Yet another example of the Meshech Chochmah intuiting the real meaning of drashot Chazal. 

 

 

תלמוד בבלי מסכת יבמות פרק ב –יז עמוד ב

כי ישבו אחים יחדו – שהיתה להם ישיבה אחת בעולם, פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו, יחדו – מיוחדים בנחלה, פרט לאחיו מן האם.

 

Lighting Candles Before Plag HaMincha when Making Early Shabbos

This issue comes up often, so here is a summary of the issues.  This is not meant as psak – ask your LOR.

How early can one light candles when making “early Shabbos”?

The Tur (Orach Chaim 267, citing Rishonim) and Beis Yosef (Orach Chaim 263) rule that you can only light after Plag Hamincha.  In Tur (263), he explains that one cannot light while there is still much time to the day, as in such a case it would not be clear that it is for Shabbos.  This position is recorded in Shulchan Aruch (263:4) as well.  The source seems to be a Gemara in Shabbos (23b) that argues one cannot light to late (namely, after sundown) or too early.  This is understood to mean that it must be somewhat near Shabbos (Rambam Shabbos 5:2).  Tur adds, and Rama codifies this as well, that if one lights too early, then he must blow out the candles and light again.  Many explain that this is because lighting candles accomplishes both Oneg Shabbos, allowing one to enjoy on Shabbos, and Kavod Shabbos.  The latter must be done in advance of Shabbos, but not too early, so that it is clear that the candles are being lit for Shabbos.  [See extensively in Tzitz Eliezer 12:27.  In 20:21 he argues that Shulchan Aruch would not make you relight, even if one should not light too early, unlike Rama would makes you relight.  See Mishpitei Uziel 1 Orach Chaim 7 who believes this is a dispute between Rabbenu Tam and Rambam.  See also Yabia Omer 2 Orach Chaim 17.]

However, the Magen Avaraham (Orach Chaim 263:11) cites Mahri Weil who believes one can light early and make the bracha later.  Rabbi Akiva Eigar, while he rejects this position, believes that while it is preferable to light later, if one lights early, as long as it is for Shabbos and not for something else, it works.  Biur Halacha argues that Rabbi Akiva Eigar only allows lighting after plag, and this position is taken by Olas Shabbos as well.  [See also Siddur Yavetz and דה”ח.]

However, Eretz Tzvi (113) points out that the simplest understanding of Rabbi Akiva Eigar is that one is permitted to light even before plag, as long as it is done for the sake of Shabbos.  He argues, fascinatingly, that the limitation of plag is only in cases where the mitzvah should be done at night.  For example, Channukah candles must be lit at night, and plag is the earliest time that can be plausibly be considered night.  However, by Shabbos candles, the mitzvah itself is to light before Shabbos.  Therefore, if one were to accept Shabbos at plag, it would follow that he could light shortly before Plag.  He further argues that 1) when you light during the day, you don’t benefit until later anyway, so this is not so different.  2) the main benefit is on Shabbos, which you still have.  3) While you should light close to when you make Shabbos, it doesn’t have to be immediate, so a few minutes before is justifiable.  He cites Shalah that if you davened mincha and everything is ready for Shabbos, even when you light before plag, it is clear that it is for Shabbos, so it is permitted.

Kinyan Torah adds that nowadays, when candles are not normally lit, it is always evident that the candles are for Shabbos.  Therefore, one can light before Plag.

While the generally accepted psak is that one cannot light before plag, if one must, there are those who accept a combination of the above arguments to allow lighting before plag.  Shut BiMareh HaBazak (available here) rules this way, as long as one has long enough candles.  Alternatively, he suggests appointing a messenger, a non-Jew (and rely on a minority position in Mahari Weil and make the bracha himself later, or set a timer on electric lights, and make the bracha when they go on later.

In conclusion, I would urge not lighting before Plag, but there are positions to rely on to light right before Plag if one is accepting early Shabbos and has no choice.

Rabbinic Power and the Non-existent Possuk

Rashi famously cites a version of the Sifrei that insists that Rabbinic power extends even to cases in which Chazal tell us to do the “wrong thing”:

רש”י דברים פרק יז פסוק יא

(יא) ימין ושמאל – אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, וכל שכן שאומר לך על ימין ימין ועל שמאל שמאל:

However, it is also well known that this contradicts both the Bavli and Yerushalmi.  In the Bavli, there is a case of a scholar who knows the Beit Din has made a mistake, but follows them anyways because he thinks he is obligated to followed Beit Din even it is wrong.  Continue reading Rabbinic Power and the Non-existent Possuk