Selichot and God’s Prayer for Himself

In anticipation of Selichot tonight (in Israel it is already tonight – for those of you in Chul – when Shabbos ends it will be “tonight”) – I want to share a fascinating perspective on Selichot by the Or Zarua.  As an introduction, it is worth noting that the Radbaz (4:232) presents as a programmatic rule that to fully understand aggadata, one must realize that Chazal hid the true meaning by dividing pieces into small units that were then scattered throughout their work.  A Chacham must put them together to understand their meaning. 

The Or Zarua (Kriat Shema 8-9) suggests such an interpretation about the image that appeared to Moshe of Hashem saying the 13 Middot HaRachamim (Rosh HaShanah 17b).  He propounds that this gemara should be understood as the second half of a gemara in 7a that says that Hashem’s tefilla for himself is that his mercy should conquer his justice so that he can be act “lifnim mishurat hadin” – beyond the letter of the law (or as R. Klapper would have it, as God wants to act and can act once the line of angels of judgment has been penetrated).  The Or Zarua argues that these two tefillot should be understood as part of one tefillah. 

This image is sharpened by a point R. Klapper once noted (quoting an article in Gesher).  In the Gemara in Berachot, the gemara offers the substance of God’s prayer to himself, and then records that R. Yishmael ben Elisha blessed God with those same words.  While read straight it sounds as if God prayed it first and then R. Yishmael intuited it, the Gemara read chronologically indicates the opposite.  The discussion of God’s prayer is Amoraic, while the story of R. Yishamel was a Beraita.  Thus, the order would be Yishamel davening, and then God adopting it.  Taken together, this means that Moshe envisioned God accepting the prayer human beings offered for him, and then added the 13 Middot to make the prayer effective. 

While I don’t pretend to understand the underlying meaning of the image, the power that it provides – that God himself is leading us in prayer, but is actually taking our lead in deciding what our fate should be, should be extremely powerful. 

 

Note – the mystical issues dealt with in Or Zarua are complex.  See also Raavan Berachot 127, Peering Through the Lattices by Rabbi Ephraim Kanarfogel pages 163-164 in footnotes.  See also Elliot Wolfson in Through a Speculum that Shines pages 147-8.

 

 

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ז עמוד א

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: מנין שהקדוש ברוך הוא מתפלל? שנאמר +ישעיהו נ”ו+ והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי, תפלתם לא נאמר אלא תפלתי, מכאן שהקדוש ברוך הוא מתפלל. מאי מצלי? אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי, ויגולו רחמי על מדותי, ואתנהג עם בני במדת רחמים, ואכנס להם לפנים משורת הדין. תניא, אמר רבי ישמעאל בן אלישע: פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראיתי אכתריאל יה ה’ צבאות שהוא יושב על כסא רם ונשא ואמר לי: ישמעאל בני, ברכני! – אמרתי לו: יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין, ונענע לי בראשו. וקמשמע לן שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך.

 

שו”ת רדב”ז חלק ד סימן רלב

דע כי יש באגדה דבר נגלה ונסתר והנגלה מושך את הלב והנסתר לא נתן אלא ליודעים חן והם כבשונו של עולם וראוי להסתירם ממי שאינו ראוי להם דכתיב דבש וחלב תחת לשונך. וא”כ הכותב אגדתא או הדורשה ברבים ראוי לעונש גדול ממ”נ אם הקורא בספר או השומע את הדרשה הוא עם הארץ נמשך אחר פשט האגדה ולא ילמוד שום לימוד אחר וכבר ידע כי הגמרא מביאה ליד מעשה ואם הוא רשע יתלוצץ על דברי רבותינו ז”ל. ואם הוא מבין קצת יאמר אפשר לדבר הפשוט הזה כיון בעל המאמר ויחשוב מחשבות בלתי אמתיות אשר לא עלו על לב בעל המאמר כאשר אירע בדורות אלו שעושין במאמרי רז”ל פירושים אשר לא כן ואם הוא מתחיל בחכמה האמתית יטעה מדרך השכל באשר אין לו רב מורה לו הדרך ישכון אור אבל כשהדברים נמסרים פה אל פה מה שיסתפק לו יורה מלמדו. נמצא זה הכותב האגדה או הדורשה ברבים נותן סודות אלהים ושמותיו הקדושים מדרס לפתאים וראוי לעונש גדול והשומעם אינו מקבל שכר שהרי אינו מבין אלא פשטי הדברים וטוב היה לשמוע דרשת הדינים כדי שידע דיני איסור והיתר ולכן אינו מקבל שכר על השמיעה. והשתא ניחא דאית ליה שפיר לרבי יהושע האי דרשא דפנים בפנים דאיהו לא אסר אלא לכותבה או לדורשה ברבים אבל למסור אותה פה אל פה לא אסר והיינו דמר עוקבא הוה מסדר אגדתא קמיה על פה ואם טועה מחזירו והיינו נמי הכא במסכת סופרים לא חששו לתרץ קושיא זו לפי שאינה קושיא כלל והיינו נמי דבירושלמי דמייתי מימרא דרבי יהושע לא פריך עלה מידי וכיון שהוא סובר שהכותבה אין לו חלק לעולם הבא מפני שנסתכל בה פעם אחת הוה מבעית בליליא. כללא דמלתא שלא החמיר רבי יהושע אלא הכותב אגדתא או הדורשה מהטעם שכתבתי. וסבירא לי לריב”ל לא ניתנה אגדה ליכתב עד זמנו של רבינא ורב אשי וכתבוהו משום עת לעשות לה’ וכו’ כשאר תורה שבעל פה. ולא כתבוה ספר באנפי נפשיה אלא מאמרים מפוזרים בגמרא כדי שמי שאין יודע סוד המאמר יסתפק בסיפור האגדה וינוח שכלו מעט מפלפול הגמרא. ומי שיבין סוד המאמר על ידי כך יזכור הסוד אשר בו ויתבונן עליו….

 

תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יז עמוד ב

ויעבר ה’ על פניו ויקרא, אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור, והראה לו למשה סדר תפלה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין – יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם. ה’ ה’ – אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה. אל רחום וחנון, אמר רב יהודה: ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם, שנאמר +שמות לד+ הנה אנכי כרת ברית.

 

אור זרוע ח”א – הלכות קריאת שמע סימן ח

א”ר יוחנן משום ר’ יוסי מנין שהקב”ה מתפלל שנא’ והביאותים אל הר קדשי ושמחתי’ בבי’ תפלתי בבית תפלת’ לא נאמר אלא בבי’ תפלתי מיכן שהקב”ה מתפלל מאי מצלי אמר (מר) [רב] זוטרא בר טובי’ אמר (רבא) [רב] יה”ר מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויתגוללו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במדת הרחמים ואכנס להם לפנים משורת הדין תניא א”ר ישמעאל בן אלישע פ”א נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים וראיתי אכתריאל יה ה’ צבאות שהוא יושב על כסא רם ונשא. אמר לי ישמעאל בני ברכני אמרתי לו יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויתגוללו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת רחמים ותכנס עמהם לפנים משורת הדין ונענע לי ראשו מאי קמ”ל ברכת הדיוט אל תהי קלה בעיניך. פר”ח גם זה פירושו כעין שפירשנו למעלה שנראה לו למשה מתוך הכבוד כענין שנא’ הודיעני נא את דרכיך אמרו רבותינו ז”ל בקבלה בידם שזה שנא’ וקראתי בשם ה’ לפניך נראה לו למשה מתוך כבודו של הקב”ה כדמות שליח צבור מעוטף שיורד לפני התיבה שנא’ ויעבור ה’ על פניו ויקרא י”י י”י אל רחום וחנון וגו’ מיד ויקוד משה ארצה וגו’ וקרא ה’ ה’ אותה שעה למד סדר התפלה כאשר הראוהו מן השמים זו תפלת התענית שהראוהו להתפלל בה השרוי בדוחק. ועוד אותה שעה שמע תפלה אחרת קול מלפני הכבוד אומר יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויתגוללו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במדת רחמים ואכנס להם לפנים משורת הדין והבין משה רבינו שכך ראוי לבקש מלפני השכינה וכך היו הדברים בידם הלכה למשה מסיני הלא תראה כיון שראה ר’ ישמעאל כה”ג בבית קה”ק כבוד אכתריאל יה ה’ צבאות יושב על [כסא] רם ונשא בראיית הלב כאשר ראה ישעי’ ומיכה שמע קול מלפני הכבוד ישמעאל בני ברכני פי’ ברכה זו היא שבח והלל כדכתי’ ברכו ה’ מלאכיו וכשם שאנו אומרים ברוך כבוד ה’ ממקומו וכיון שנתן ברכת שבח לפני הכבוד התפלל אותה תפלה שהיתה בידם קבלה הלכה למשה מסיני ששמע אותה כאשר אמרנו ופתח ואמר יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך כו’. ויש אומרים אכתריאל מלאך הוא ואנו לא קבלנו אלא הכבוד הוא… וכן זה שאמרנו מנין שהקב”ה מתפלל התם קאי. בר”ה פ”ק כתי’ וקראתי בשם ה’ לפניך ויעבר ה’ על פניו ויקרא א”ר יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד שנתעטף הקב”ה כשליח צבור והראהו למשה ואמר לו כל זמן שחוטאין ישראל לפני יעשו כסדר הזה ואני מוחל להם ואמרו רמז לזה מן התורה מנין ופי’ ר’ יוחנן בעצמו משום ר’ יוסי רבו מדכתי’ ושמחתים בבית תפלתי כענין זה פי’ דברי רבותינו ז”ל עד כאן לשונו.

 

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s