Homiletics or Halacha: An Example from Niddah

Another example relates to a famous statement by R. Meir about the issur of Niddah. 

תלמוד בבלי מסכת נדה דף לא עמוד ב

תניא, היה ר”מ אומר: מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה – מפני שרגיל בה, וקץ בה, אמרה תורה: תהא טמאה שבעה ימים, כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה.

 

R. Meir asks why a Niddah is assurah to her husband for seven days.  He answers that the Torah wanted to separate them for seven days so that when they are together again “she will be as beloved to her husband as he was she got married.”  R. Meir can either be understand as explaining why there is a notion of separating for Niddah at all, or why the issur formulated as it was – as seven days with all the laws that go along with, regardless of when she stops bleeding.  [Separating during menstruation was relatively common in many ancient cultures.  The specific laws of Niddah are more of a chiddush than the basic notion of separation.]  Either way, he offers an explanation for the laws of Niddah.

The simplest understanding is that this is homiletic/philosophical, but has no normative value.  For example, there is no obligation to be a Niddah for a week every month, and if someone uses hormones to minimize how often she is a Niddah, that is fine.   There is no obligation to create this distance that makes the heart grow fonder.

However, there was one Rishon (that I know of) who thought it did have (quasi-)normative value.  The Or Zarua, in the context of harchakot, encourages husband and wife to actively increase the distance between them so that when the Niddah period is over, the excitement will be greater.

ספר אור זרוע ח”א – הלכות נדה סימן שס

ולהרחיק מאשתו נדה שפיר דמי שמתוך כך חביבה עליו בעת טבילתה כההיא ס”פ המפלת דתניא הי’ ר’ מאיר אומר מפני מה אמרה תורה תהא נדה שבעה ימים שמתוך שרגיל בה קץ בה אמרה תורה תהא נדה שבעה כדי שתהי’ חביבה על בעלה כיום כניסתה לחופה.

 

I came across this when I noticed a slight misunderstanding in the Badei HaShulchan (195:2) of this passage.  The Or Zarua in this passage actually says that one should increase harchakot twice.  The Badei HaShulchan assumes that they both refer to the same thing.  However, the Or Zarua actually makes two separate points.  As he was heavily influenced by Chasidei Ashkenaz, who were in turn influenced in the context of Niddah by a strange work called Braita D’Masechet Niddah which is seemingly not actually rabbinic. It is a somewhat mystical work, and contains many laws of Niddah not related to her prohibition with her husband.  It assumes the existence of some metaphysical impurity that was dangerous and therefore bans Niddot from going to shul, instructed them to use different sheets and utensils, etc.  It was to this that Or Zarua first encourages people to add harchakot.

חומרא בעלמא היא ויפה הן עושות ומורי אבי העזרי אמר לי שיש נשים שאינן מתפללות אחורי הנדה ואמר לי שמצא כן בפירוש בבריית’ דנדה. הרבה חומרות אמר לי שראה שם. כללו של דבר כל מה שיכול אדם להחמיר בנדה יחמיר ותבוא עליו ברכה.

After that he adds that he turns to harachakot that relate to intimacy between husband and wife.  Here he does not offer the negative reason above, but rather the “positive” (if I can call it that) mentioned above.  The full paragraph is below.

 

For a totally different understanding of harchakot, see R. Aryeh Klapper’s shiur on this topic, which I transcribed in the infamous banned issue of Kol HaMevaser, http://www.kolhamevaser.com/wp-content/uploads/2009/02/kol-hamevaser-24pminimized.pdf.

ספר אור זרוע ח”א – הלכות נדה סימן שס

עמי בקירוב בשר. ותו דמצינו לפרש שלא על הבאת הפך הי’ מקפיד אלא ה”ק שמא בשעת הבאת הפך לא נזהרת יפה ונגע ביך. והכי נמי מסתברא שהשיבתו אפי’ באצבע קטנה כו’ אבל שלא הביאה לו את הפך לא קאמרה. מיהו מיכן משמע שאסור ליגע בה. וראי’ למה שכתבתי לעיל דמשמע ששמואל הי’ מקבל מיד שמאלית. י”ל שלא היה מקבל אלא תרתי הוה עבדה ליה מחלפ’ ליה בידה דשמאלית ומנחא ליה אשרשיפא. אי נמי אפי’ היה מקבל מידה י”ל כדפירש”י דהיינו בימי לבונה וכפי’ ר”ת שהם היו רגילים לטבול לאחר ז’ לראייתה כשפוסקת דלא אסירה השתא אלא מדרבנן. אבל בזמה”ז שאין רגילות לטבול עד היות ז’ נקיים כך בימי ליבון כימי נדות כדאמ’ פ’ במה אשה בנדתה תהי’ עד שתבוא במים ואמר פ”ב דשחיטת חולין גבי נדה שנאנסה וטבלה עון כרת התרת. אלמא אע”ג דהגיע עת ליבונה כ”ז שלא טבלה הויא בכרת. והא דרבא ואביי ורב פפא איירי אפי’ בימי נדותה דמאחר שאינו מקבל מידה שפיר דמי ואית לן למימר דה”ה לכל דבר כגון מסירת פך ומפתח וכל כיוצא בהם אסור מידו לידה אפי’ בשמאלית. דאפי’ תמצא לומר דלא הקפיד אליהו ז”ל אלא אנגיעה. מיהו הואיל וקרוב הדבר לבוא לידי נגיעה ועונש גדול הי’ ראוי ליזהר שלא לקבל מידה שום דבר עד שתבוא במים ואחרי שפירשנו שאסור לקבל מידה פך ושמן ומפתח. כש”כ שאסור לאכול עמה בקערה אחת דהא אפי’ מזיגת כוס אסור. מיהו על שלחן אחד הוא בקערה שלו והיא בקערה שלה מותר כדאמר פ”ק דשבת אבעי’ להו נדה מהו שתישן עם בעלה היא בבגדה והוא בבגדו. ת”ש רשב”ג אומר שני אכסנאים אוכלים על שלחן אחד זה בשר וזה גבינה ואין חוששין ואתמר עלה אמר רב חנן בר אמי אמר שמואל ל”ש אלא שאין מכירין זה את זה אבל מכירין זה את זה אסור והא נמי מכירין זה את זה נינהו. פי’ ותפשוט מינה דאסור ומשני הכי השתא התם ריעותא איכא שינוי ליכא. הכא איכא ריעותא ואיכא שינוי. פי’ ולהכי דילמא שרי אע”ג דהתם במסקנא אפשוט לאיסור מההיא דאל ההרים לא אכל כו’ ה”מ לענין שינה במטה אחת וביחד אבל הוא במטתו והיא במטתה שרי אפי’ ביחוד כדפריש’ לעיל. מעתה כש”כ הוא בקערתו והיא בקערתה דשרי על שלחן אחד דהא איכא שינוי ואיכא ריעותא וליכא יחוד. ובשם חכמי נרבונא כתב מורי אב”י העזר”י שאוסרים לנדה לאכול על שלחן של בעלה וזכר לדבר אשתך כגפן פורי’ בירכתי ביתך וגו’ מיהו ליתא כדפי’. ופסקי נדה כתבו אנו מחמירין על עצמינו ואין אנו אוכלין לא בקערה שלה ולא משירי מאכלה ולא כתב שום טעם. ואני שמעתי מטעם סכנה. ומורי אבי העזרי אמר לי שראה את רבינו אליעזר ממיץ שהי’ שותה מכוס שהיתה שותה אשתו נדה אך לא הי’ מקבלו מידה. וכתב בפסקי נדה כלים שנדה נוגעת בהם בזמה”ז טהורים אצל בעלה שהרי בני אדם בזמה”ז מיטמאין בקברות ובאוהל המת ובמת לא יטהרו לעולם עד שיזרקו עלינו מים טהורים לטהרנו. כך כלים שהנדה נוגעת בהם מותרים ליגע בהם ולהשתמש בם. אבל אנו מחמירין על עצמינו ואין אנו יושבים על מושבה ולא נוגעים בבגדיה ולא מקבלים שום דבר מידה אלא ע”י אחר וכל מה שנוכל להחמיר נחמיר ונרחיק ממנה. ונותנין אנו לה כלים וקערות וכפות ומפתחות וסדינים וכרים וכסתו’ להשתמש בימי טומאתה ולעת טהרתה מכבסת במים אותם בגדים ומעברת מהם הכתם וכל אשר ראתה ידיח ויטהר. ומנהג זה יפה לישראל לנהוג מפני הרגל עבירה. אבל איסור טומאה ליכא. ויש נשים שנמנעות מליכנס לביהכ”נ ומליגע בספר. חומרא בעלמא היא ויפה הן עושות ומורי אבי העזרי אמר לי שיש נשים שאינן מתפללות אחורי הנדה ואמר לי שמצא כן בפירוש בבריית’ דנדה. הרבה חומרות אמר לי שראה שם. כללו של דבר כל מה שיכול אדם להחמיר בנדה יחמיר ותבוא עליו ברכה. ואסור לאדם להרבות דברים שלא לצורך עם אשתו נדה כדתנן באשתו אמרו ק”ו באשת חבירו. ולהרחיק מאשתו נדה שפיר דמי שמתוך כך חביבה עליו בעת טבילתה כההיא ס”פ המפלת דתניא הי’ ר’ מאיר אומר מפני מה אמרה תורה תהא נדה שבעה ימים שמתוך שרגיל בה קץ בה אמרה תורה תהא נדה שבעה כדי שתהי’ חביבה על בעלה כיום כניסתה לחופה. ואמר בפרקי דר”א גבי ההיא דמסיק שהקב”ה נותן להן לנשים שכר לשמור ראשי חדשים על שלא חטאו במעשה עגל. ולע”ל הקב”ה מחדש אותן כעין ראשי חדשים שנא’ כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וגו’ תתחדש כנשר נעורייכי תדע לך שכל חודש וחודש האשה מתקדשת וטובלת וחוזרת לבעלה והיא חביבה עליו כיום החופה. כשם שהלבנה מתחדשת בכל ראש חודש והכל מתאוין לראותה כך האשה כשהיא מתחדשת בכל חודש בעלה מתאוה עליה וחביבה עליו כאשה חדשה. ואין נכון לת”ח להיות מצוי תדיר אצל אשתו כההי’ דברכות פ’ מי שמתו דת”ר בעל קרי חולה שנתנו עליו ט’ קבין מים טהור. נחום איש גם זו לחשה לר’ עקיבה ור’ עקיבה לחשה לבן עזאי ובן עזאי יצא ושנה לתלמידים בשוק. פליגי בה תרי אמוראי במערבא ר’ יוסי בר אבין ור’ יוסי בר זבידא. חד תני לחשה. וחד תני שנאה. טעמא דמ”ד שנאה משום ביטול פ”ו. וטעמא דמ”ד לחשה. שלא יהיו תלמידי חכמים מצוין אצל נשותיהם כתרנגולים. ואמר בירושלמי פ’ מי שמתו אמר ר’ יעקב בר בון כל עצמן לא התקינו טבילה זו אלא כדי שלא יהיו ישראל כתרנגולין הללו משמשין מטותיהם ויורדין ואוכלין. ואמר בכתובות פ’ אע”פ עונת ת”ח אימתי אמר רב יהודה אמר שמואל מע”ש לע”ש. מיהו ההיא עובדא דמייתי בסמוך אתיא לי קצת בגמגום דמסיק התם יהודה ברי’ דרבי חייא חתני’ דר’ ינאי הוה אזיל ויתיב בבי רב וכל בי שמשי הוה אתא לביתי’ וכי הוה אתי הוה קא חזי קמי’ עמודא דנורא יומא חדא משכתי’ שמעתי’ כיון דלא חזי ההוא סימנא אמר להו כפו מטתו שאלמלי יהודה קיים לא ביטל עונתו. הוי כשגגה שיצאה מלפני השליט ונח נפשי’ משמע דמעליותא היא שהי’ תדיר אצל אשתו:

 

Advertisements

2 thoughts on “Homiletics or Halacha: An Example from Niddah

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s