The Bar Ilan Responsa Project and Poskim Part 2

Several months ago I discussed several Halachic issues that were affected by the abundance of sefarim, search engines of Halachic texts, articles, and other resources that make it easier to accumulate a vast amount of information very quickly (here).  Specifically, I noted the suggestion that originated with the Ri that the Halacha of moreh halacha bifnei rabo was mitigated when our primary teachers are sefarim.  I realize I did not mention the flip side.  The Shevus Yaakov and Peri Megadim, both cited in Pischei Teshuva, argue that as our teachers are sefarim, it is irresponsible to poskan without first checking in books, even if one knows the answer.  This a helpful corrective to that position, not mentioning the opposing view of the Aruch Hashulchan that I mentioned then.  Sources below:

שו”ת שבות יעקב חלק ב סימן סד

מהמופלא מהור”ר בנימין כ”ץ מקראקא בהיותו מ”צ בברוסיל וז”ל בשבוע זו הייתי בקרומביך על סעודת אירוסין ומדי עברי לשם נער רץ אחרי ובידו בית הכוסת ומחט תחובה בו באורך הדופן והנה כראותו /כראותי/ אותו מיד הטרפתי אף שלא היה בידי שום ספר אף ע”פ כן אין זו צריך לפנים הלא הוא ערוך /ביו”ד/ בסימן מ”ח הובא בט”ז בשם הג”ה ש”ד /הגהות שערי דורא/ ואו”ה /איסור והיתר/ כלל נ”א דאם נמצא המחט בדופן בית הכוסת באורך טריפה וכו’ וכתב הט”ז ולפ”ז אין היתר במצד א’ אלא כשהמחט מונחת בחלל בית הכוסת גם בד”מ סימ’ מ”ו הביא הג”ה זו ולא ידעתי למה לא הביאו בש”ע עכ”ל ושוב האריך מכ”ת בענין זה שראוי להחמיר כי הד”מ אשר מימיו אנו שותין וכל מדינת אלו נמשכין אחריו מי יקל ראשו נגד אלו המחמירין ע”כ תוכן שאלתו בקצרה.

תשובה הנני באמת תחלת דהאי הוראה אף שיש לו על מה שיסמכו מ”מ לא טוב עשה שהטריף מיד בלתי עיון בספר אף שהיה פשוט בעיניו עיני פקיחין מ”מ התורה חס על ממון של ישראל והיה מן הראוי להיות מתון בהוראה וכבר אמרו חז”ל אסור לתלמיד להורות במקום רבו אא”כ רחוק ממנו ג’ פרסאות ומכ”ש שרבינו הן הן הספרים אשר נתפשטו בקרב ישראל ראוי לכל מי שהגיעו להוראה שלא יורה שום הוראה בלתי עיון תחלה בספר וכן קבלתי מרבותי נוחי נפש הגאוני’ זצ”ל וביחיד שמעתי כן ממוח”ז זצ”ל הגאון המפורסם אב”ד ור”מ מהר”ש זצ”ל שהיה זקן יושב בישיבה וכסא הוראה בק”ק פראג זה ארבעים שנה ואעפ”כ לא הור’ בלתי עיין בספר תחלה מה”ט וסמך לדבר אז לא אבוש בהביטי וגו’ ובר מן דין ראוי לעשות כן במקום שאין בני תורה שלא יחשדו ויאמרו עמא דארעא שמחמירין עליהם שלא כדין מפני חסידות וכה”ג ואין חושש להפסיד ממונם שהרי הורה כן מבלי עיון בספר ודין גרמא על ידי שראו שהורה כן מבלי עיון בספרים רק על המרוצה ע”כ חשדו לו שהפסיד ממונם שלא כדין מצד החומרא ושלחו אל מורה אחר ואלמלי היה לפניה’ מתון בדין כאלו מצע’ על הפסד ממונם אזי שוב לא היה בודקי’ ממנו למעלה רק שהיו אומרים כל טצדקי דאית לי’ למיעבד עבד ואין לך אלא שופט ומורה שבימיך ואין בזה משום גונב דעת הבריות אלא משום והייתם נקיים מה’ ומישראל וכה”ג מצינו בש”ס שאמרו חז”ל חזי דקשרו לכם עורבא יע”ש ומפאת זה מה שהתרעם מכ”ת על החכם שהורה להתיר אין עליו שום תלונה לפי דעתו שיש לו על מה שיסמוך ולא ידע כלל שכבר הורה מכ”ת לאיסור שלא יהדור עובדא ואורייתא הוא דרתח בי’ ואחרי שהדבר במחלוקת שנוי’ היה מן הראוי למנוע שלא להשיב מאפילו חצי דבר בעניין זה עד שאהיה נשאל מהבעל דבר עצמו אופן הראותו עד שיהא שניהם שואלין כא’ גופא דעובדא היכא הוי כי בקל הדבר משתנה לפי ענין השואל להנשאל אך באשר הדבר מוטל עלי וגם חביבותא דמכ”ת לי אמרתי שלא להשיב פניו רקם ולא אשא פני איש כי הדבר היה תמוה בעיני מאוד על רמ”א שהביאו בד”מ דברי האו”ה והשמיטו בש”ע ואדרבה משמעות הש”ע בסי’ מ”ח דכל שניקב המחט בצד אחד בבית הכוסת במקום העב יש להכשיר ובמקום הפסד מרובה אפילו בהמסס ואיך השמיט דברי האו”ה בזה להחמיר וכאשר תמה עליו הט”ז שכתב ולא ידעתי וכו’ וכה”ג יותר יש לתמוה על הש”כ שהשמיט לגמרי חומרא זו אכן כאשר ירדתי אל העוין /העיון/ ראיתי שאין כאן שום תמוה על רמ”א ולא על הש”ך ונעתיק תחלה מקור דין זה שהוא מאו”ה כלל נ”א דין כ”ב שכתב וז”ל ומחט שנמצא בדופני הדקין ולא נקבה נקב מפולש וכו’ אבל אם נמצא כעין זה בדופני בית הכוסת אפי’ באורך בדופן שאין להבין באיזה צד פונה הקיפא אפ”ה טריפ’ כיון דחללה רחב אם איתא דדרך הושט עייל על הפרש איבעי לאשכוחי אמנם בתשובת מהר”ם אי’ שמעשה בא לפניו במחט שנמצא בקורקבן ולא היה ניכר שום נקב בחלל הקרקבן וגם לא עבר המחט לחוץ אלא שנמצא שוכ’ כמו בריח אורך המחט ברוחב דופן הקרקבן ואוסר וכו’ ובהג”ה שם ובתשוב’ הרשב”א התיר וע”ש /ביו”ד/ סימן שע”ז מחט שנמצא בקרקבן וכולה נבלעת וכו’ תלינן להקל דדרך פנים אתי דדרכו לבא דרך הושט עם המאכל ובהג”ה ש”ד כתב דמהר”ם אוס’ בכה”ג וכן הו’ באו”ה בשמו ונ”ל דהמיקל לא הפסי’ דהרי הרשב”א טעמו ונימוקו עמו אך טוב להחמיר אם לא במקום הפסד מרובה מ”מ בעי בדיקה אחר קורט דם למאן דבעי בדיקה בניקב מצד אחד עכ”ל הרי זכינו דדעת רמ”א וש”כ לפרש בענין אחר דברי הג”ה ש”ד דלא כנראה מדעת הט”ז ומהרש”ל דכוונתו דוקא אם נמצא המחט תחובה תוך העור כבריח ואינו ניכר מאין באתה אי מבחוץ או מבפנים כדברי תשובת הרשב”א בקורקבן וא”כ אזלי לן האי כללא דכייל הט”ז דאין היתר במצד אחד אלא כשהמחט מונח בחלל בית הכוסת דוקא וכו’ גם מה שתמה לא ידעתי למה לא הביאו בש”ע כי באמת דברי האלה והג”ה ש”ד אינם אמורים אלא כשמונח כבריח תוך העור ואינו ניכר כלל אם בא מבחוץ או מבפני’ כהאי דקרקבן וזה פשוט וערוך לפנינו בש”ע /ביו”ד/ סי’ מ”ח סעי’ י”א ובהג”ה שם דיש להכשיר בה”מ =בהפסד מרובה= בקורקבן וה”ה בכרס ובית הכוסת דבחדא מחתא מחתינהו ובת בקתא היא ולזה מרמז ג”כ הש”כ במ”ש שם וכה”ג (ומה”ט הוריתי ג”כ למעשה בנמצא מחט בקורקבן בשעת אכילה שאוסר הט”ז /ביו”ד/ בסימן מ”ח ס”ק י”ח שלא כדעת מהר”ם מינץ שהוריתי בהפסד מרובה או לכבוד שבת כדעת רמ”א דכל כה”ג יש להקל דתלינן טפי שבא מבפנים דרך הושט כיון שלא ראה בשעת מליחה ריעותא מבחוץ ולא בשעת הדחה מסתמא לא ניקב מבחוץ גם הש”כ בנה”כ =בנקודות הכסף= השיג על הט”ז בזה וכתב שאין דבריו מוכרחים) א”כ יפה עשה הפר”ח שהשיג על הט”ז במה שנראה ממשמעות דבריו דכל שתחוב בו המחט אף שניכר שניקב מבפנים גם כן טריפה מדלא אשכח על הפרש בזה יפה השיג שהוא נגד משמעות הש”ס וכל גדולי ראשונים ואחרונים דכל שניקב מצד אחד יש להכשיר אם לא בהמסס במקום הדק ושלא במקום הפסד מרובה כמבואר בש”ע ויעויין בתשוב’ רדב”ז סי’ קי”ג כי גם המחמירין שהוא הג”ה ש”ד ואו”ה בשם מהר”מ לא אמר אלא המונח תוך העור כבריח ואינו ניכר מהיכן בא וגם שם אין להחמיר אלא שלא במקום הפסד מרובה כפסק בש”ע ואם גם בנדון שלפניו המעשה כך הי’ יש מקום להטריף אם לא שהי’ הפסד מרובה בדבר אך כי על הרוב בבהמה גסה איכא הפסד מרובה בדבר ויש להכשיר אם המחט לא ניקב מעבר לעבר וליכא קורט דם מבחוץ או יבלת או נסרך למקום אחר כמ”ש בספרי מנחת יעקב כלל פ”ט ס”ק ל”ב וכלל צ”ד ס”ק א’ והוא מתשובת צ”צ סי’ מ”ט ושער אפרים סי’ ס”ב וחוט השני סי’ ס”ט ומ”מ נסרכה ממש בעינן אבל נמצא נפוח קצת מצד חוץ ועב קצת ואין שינוי בבשר להריעותא אין להטריף דזה בא מחמת כאב המחט שנתחב בבשר חי ואין להוסיף על הטריפות נ”ל: אבל אם יש קורט דם מבחוץ או סרכה וכה”ג מבחוץ ונמצא שם מחט אפי’ לא נתחב בו יש להטרי’ דחיישינן שניקב והבריא כדעת האחרונים עיין שם בספרי מנחת יעקב כלל פ”ט ס”ק ל”ג ודלא כצ”צ שם ומ”מ בהפסד מרובה יש לסמוך עליו כי גם הפר”ח מסכים עמו ע”ש ועל השניות מדברי סופרים ששמע שאיזה מורה סמוך עצמו על בדיקת צומת הגידין בזה ודאי שפתיו ברר /ברור/ מללו שאין אנו בקואין /בקיאין/ בדבר רק כמו שמסיק הש”כ בשם מהרש”ל ועט”ז שאם יש שם נפוח ונצרר דם יראה אם אין שם רקבון וריעותא בגידין אבל לא לסמוך על בדיקת צומת הגידין ממש נ”ל הקטן יעקב.

פרי מגדים הקדמה

הד’ איזה מחודש דין אחר החיפוש והיגיעה הן בספרים הקדמונים או בחיבורים הבאים אחריהם הבאתי על נכון גם איזה ט”ס בדפוס או לא הובא הדף על נכון תקנתי.

פתחי תשובה יורה דעה סימן רמב

(ג) לפני רבו – עיין בתשובת שבות יעקב ח”ב סימן ס”ד שכתב דלכן ראוי לכל מי שהגיע להוראה שלא יורה שום הוראה בלתי עיון תחלה בספר. כי רבותינו הן הן הספרים אשר נתפשטו בקרב ישראל וסמך לדבר אז לא אבוש בהביטי כו’ ובר מן דין ראוי לעשות כן במקום שאין בני תורה שלא יחשדו כו’ ע”ש וכ”כ הגאון בעל פרי מגדים בראש ספרו על או”ח וע”ש סדר הנהגות הוראות או”ה באריכות:

Advertisements

One thought on “The Bar Ilan Responsa Project and Poskim Part 2

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s