A Comment on Hefsed Merubeh and Paskening Based on Dreams

A few weeks ago, I discussed the issue of hefed merubeh  in psak (here), the dispensations that are allowed in order to prevent monetary loss.  I came across an interesting source, which while I had seen it before, I had not noticed its relevance to that context.  Tashbetz in one place discusses a case in which a dream encouraged him to rethink the permissibility of a food which he eventually accepted as prohibited for himself.  However, he did not impose this prohibition on others, because 1) other poskim had already ruled it was permitted and 2) therefore, he did not have the right to cause people monetary loss.  Thus, we see that monetary loss is a reason to allow reliance on an already issued kula (even if one questions its propriety to some extent).  This also may weigh in on our discussion earlier in the year about the ability of a posek to issue a chumra after someone else was already matir (here).  It may be that psak creates a status of heter that cannot be overturned, short of a gross mistake on behalf of the first posek.  Yet another factor that may have drove him is the conviction that people simply have a right to their money, and that is why dreams cannot force them to lose it.  This is basically the argument Tashbetz uses in another teshuvah.  There he argues that every dream is a safek whether it is to be believed or not.  Therefore, while in issurim we might be machmir, by monetary cases we will not overturn chazakot.   Below is the first teshuvah and a brief discussion of it from Simha Friedman’s article on Emunat Hakhamim, available: here.  The most relevant line was bolded by me.  Followed by that is the paragraph in the second teshuvah.  For further discussion of the issue of dreams in the Tashbetz and in general, see Yabia Omer 1 Orach Chaim 41-2.



שו”ת תשב”ץ חלק ב סימן קנט

ברש”ך לה”ר יוסף סעיד האל יעזרהו:

שאלת על ענין אומה [שנסרכ’] לדופן והית’ מכה בדופן ולפי הדין מותר’ אלא שהית’ הסרכא מתפשט’ חוץ למכה ובאמ’ שלפי דעת הגאונים ז”ל אסורה היא כמו שכתבת אבל בכאן הם נוהגין בו היתר ועוד הם מקילין בכאן שאפילו יש שם סי’ מכה כגון שניכר באחת הצלעו’ שנשבר’ וחזרה ונתקנה שהם מתירין אותה וכן נוהגין בספרד על פי הרא”ש ז”ל אבל הרשב”א ז”ל בתשוב’ הוא אוסר. ואומר לך מה שאירע לי לילה א’ הנני בחלומי אוכל דברים טמאים ועמדתי מרעיד ונפשי עגומה עלי והנה השליח הקונה לי בשר הביא לי בשר ביום ההוא ואמר לי כמצחק הנה הבשר נאסר והותר אמרתי לו ואיך אמר לי מצא סי’ מכה בדופן אז אמרתי זהו הדבר הטמא שהייתי אוכל בחלומי צויתיו להחזירו ומאז הייתי נזהר מכיוצא בזה ואוסר על עצמי ואין בי כח לאסור על אחרים מה שכבר נהגו בו היתר שלא לאבד ממונן של ישראל וכששואלין לי למה אני נמנע מזה אני משיב מפני שהיא בהמה שהורה בה חכם ומדרכי חסידו’ יש לו לאדם לפרוש ממנה (חולין ל”ז ע”ב) שמענה ואתה דע לך:

Further light is shed upon the subject of the limitations placed upon the validity of rulings which originate in a non-rational source by R. Simeon b. Zemah Duran (Rashbaz). R. Duran was asked a question concerning an adhesion to the wall of an animal’s lung, in which the wall itself was injured in such a way that the adhesion spread beyond the place of the injury, so that its signs were still recognizable even though the broken rib had healed. While according to the opinion of the Geonim and the Rashba the animal is prohibited in such a case, there were those who followed the opinion of R. Asher who permits it. Rashbaz addressed the issue as to which is the preferred opinion and wrote:

I shall relate to you what happened to me. One night, I dreamt that I was eating unclean things, and I awoke trembling and with a disturbed mind. The messenger who buys me meat had brought me meat on that day and said jestingly: “This meat was prohibited and was permitted.” I asked him: “How?” He said: “They found signs of an injury on the wall [of the lung]” [as in the case of the question he was asked]. And I said: “This must be the unclean thing that I was eating in my dream.” And I ordered him to return it. Since that time, I have been scrupulous about such things and prohibited it to my self, but have not the power to forbid it to others, so as not to cause monetary loss to Jews, it being already customary to permit it. And when I am asked why I refrain from this, I answer: “Because it is an animal concerning which a Sage has ruled and it is considered a pious act (mi-darkei hasidut) for a person to abstain from it [as the Talmud states in Hullin 37b-SF].” Hear and you shall know.14

Three points in this responsum are of interest to our discussion. First, the upset that was caused to the Rashbaz by his dream combined with the incident with the servant and his bantering remark. Second, he did not feel that he had the power to forbid this meat for other people because the Torah does not cause a monetary loss for Jews. Third, when he explained to others why he abstained from meat of this type, he did not mention the illumination he had received in the dream, but only the element of supererogatory piety which he felt obligated him to refrain from meat over which a rabbi had once ruled to be prohibited.

שו”ת תשב”ץ חלק ב סימן קכח

מעתה אחר שנתישב לנו מדברי חכמינו ז”ל והשכל מעיד עליו כי יש חלומות צודקים ראוי לחוש להם. ויש חלומות בלתי צודקים אין לחוש להם אנחנו מסופקים בזה החלום אם הוא צודק או הוא בלתי צודק אם יש לנו לחוש בדבר הראוי לחוש ושלא לחוש בדבר שאין ראוי לחוש כפי שרשי התלמוד. וידוע הוא כי בכל דבר שבממון יש לנו להעמיד הממון שנפל בו הספק בחזקתו ועל זה אמרו באותו שהיה מצטער על מעות מעשר שני שהניח אביו שאין לו לסמוך על החלום ויונח הממון ההוא בחזקתו כאשר הי’ קודם החלום דברי חלומות בכענין זה לא מעלין ולא מורידין להוציא הממון מחזקתו וכן כתוב זה בשאלתא דויהי מקץ וכן בההוא אפטרופא דהוי מזבין ארעא מספקא לא יהבי ליה רשותא למזבן בלאו דינא. אבל במי שנדוהו בחלום אם על ידי מלאך הוא הרי הוא מנודה ואם ע”י שד הוא אינו מנודה וא”כ זה ספק מנודה ספק אינו מנודה והרי זה כספק איסור’ אם אסור לספר ולכבס ולהתרחק מבני אדם ד’ אמות אם לא ומן הספק צריך היתר ככל ספק איסור’ שאפשר לצאת מידי ספק על ידי תקנה ויתירוהו עשרה שזה הוא מנודה לשמים. ומנודה לשמים נסתפק לבעלי התלמוד אם הוא חמור ממנוד’ לבני אדם או יותר כמו שהוזכר במס’ משקין (ט”ו ע”ב) ומ”מ צריך שלוחי המקום להתירו ובעשר’ יש שכינה זה הוא מה שעלה בידינו בענין זה. ובסוף הוריות (י”ג ע”ב) איכא מאן דחש לדברי חלומות ואיכא מאן דלא חש להו גבי עובדא דר’ מאיר ור’ נתן דאמרו להו בחלמייהו דליזלו לפיוסי לרשב”ג דר’ נתן אזל ור’ מאיר לא אזל משום דדברי חלומו’ לא מעלין ולא מורידין ומסתברא דר’ נתן מדמי ליה לנדוהו בחלום משום כבודו דרשב”ג ור’ מאיר מדמי ליה לשאר מילי כיון דלא אדכרו ליה שמתא:



One thought on “A Comment on Hefsed Merubeh and Paskening Based on Dreams

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s