Can There Be a Machloket About Reality?

Briskers are very adamant that there cannot be a machloket bemetziut, a dispute about realia in the Gemara (or for that matter Rishonim). After all – they should have just checked and resolved the dispute! However, it has always seemed to me that this is unlikely. Real people, lay people, jurists, poskim, secular judges, all dispute reality and that effects how they live or establish law. Why should Chazal be different?

The main sugya that usually indicate that there can be a dispute about reality is found in several places(ex. Pesachim 22a):yesh begiddin binoten taam or ein begiddin binoten taam – do tendons have taste? The implications of this relate to kashrut issues of the gid hanasheh. The simple understanding of this dispute is that this is a dispute about reality. The Maharam Chalavah, however, argues that everyone agrees that it has a weak taste – the dispute is one of standards – how strong does a taste have to be to be legally “taste”? He clearly accepted the Brisker claim. However, many Rishonim did not. The Rashba, while at first goes in the direction of the Maharam Chalavah then rejects this and explains that the machloket is about whether or not there is a taste. However, the reason that they argue is because the taste is very fine and hard to discern – so they legitimately could argue about it and could come to no conclusion. He also accepts that there cannot be a dispute about something that can be clarified, but is willing to accept a dispute about reality if there is a reason that the reality cannot be clarified.

חידושי הרשב”א מסכת חולין דף צב עמוד ב

זה מן התימה וכי נחלקו במה שיעיד עליו החיך ליטעמיה קפילא ולימא אם יש בו נתינת טעם אם לא ואין זו דרך למחלוקתן של חכמים,
[כלומר הפשט של המהר”ם חלאווה,]… אלא דקשיא לי הא דאמרינן לקמן (צ”ט ב’) ההוא דאתא לקמיה דרב חנינא הוה יתיב ר’ יהודה בר זבנא אבבא א”ל מאי אמר לך א”ל שרייה ניהליה אמר ליה תני ועייל קמיה אמר ליה זיל אימא לההוא דיתיב אבבא לא תצערן אין בגידין בנו”ט, דאלמא בגופו של גיד פליגי אם יש בו נתינת טעם אם לא דאי לא תימא הכי עובדא היכי הוה אם נתבשל בו הגיד לבד ולא הקנוקנות לכולי עלמא משרא שרי משום דלא נאסר כלל כמ”ד יש בגידין בנו”ט, או משום דאין בו בנו”ט כמ”ד אין בגידין בנו”ט ואמאי אהדריה רבי יהודה בר ביזנא, ואי בשנתבשל הגיד והקנוקנות ור”י משום קנוקנות הוא דאהדריה רבי חנינא היכי שרא לי’ והא קנוקנות ודאי אסירי ואסרי בנתינת טעם דרבנן לכולי עלמא חוץ מר’ יהודה דשרי להו, וכן הדין נמי אם נתבשלו בו קנוקנות לבד לכו”ע מיסר אסירי והיכי שרא ליה רבי חנינא, אא”כ נאמר שאין הקנוקנות אוסרין למאן דאמר אין בגידין בנו”ט שלא יהא טפל חמור מן העיקר, הגיד אינו אסור והקנוקנות שאינן אסורין אלא משום לתא דגיד אסורין, וכסברת רבותינו הצרפתים ז”ל כמו שכתבנו בר”פ, וסברא זו כבר דחינוה למעלה מכמה ראיות מדאמר רבא לקמן (צ”ז א’) מין ומינו ואיסורא כגון שמנונית וקנוקנות שלו אוסרין תערובתן דאין סברא לומר דכל אותן האמוראין ס”ל דיש בגידין בנו”ט, אלא ודאי לפי הפירוש השני דבגיד עצמו פליגי אם יש בנו”ט אתיא שפיר, ושמא סבירא להו דבטעם משהו לא סמכינן אקפילא, כנ”ל.


The Or Zarua, however, takes this case as his proof that there is no problem in general for Chazal to argue about reality. In fact, he uses this case to negate potential critique of his claims in other cases that the dispute is just about the reality.

ספר אור זרוע חלק ב – הלכות שבת סימן ס

ותו הא תניא בהדי’ בתוספתא דביצה פלפלין הרי הן כתבלין ולא נאסרו ביום טוב אלא ברחים שלהן ותו כיון דפלפלין מפיגין טעמן ודאי שרו במדוכה של אבן כדתנן שלשה דברים ראב”ע [מתיר וחכמים אוסרין שוחקין את הפלפלין ברחים שלהן ואין לומר דבהא פליגי דראב”ע] סבר מפיגין טעמן הן ולהכי שרי ברחים שלהן ורבנן סברי אינם מפיגין דא”כ דבהא פליגי ניחזי אנן אי מפיגין אם לאו מיהו הא לאו תשובה היא דאשכחן דפליגי אם יש בגידין בנ”ט אם לאו ולא אמרי’ ונחזי אנן.

The Kollel Gavoah is learning Zeraim this year. In the beginning of Yerushalmi Challah, there is passage that seems to support this position. R. Yochanan ben Nuri and the Rabban dispute whether a certain grain can rise or not. The Gemara asks – why don’t you just check?! It answers that they checked and disputed the findings.

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת חלה פרק א הלכה א

רבי יוסי בשם ר”ש תני ר’ ישמעאל בן רבי יונה רבי זעירא ר”ש בן לקיש בשם רבי ישמעאל א”ר מנא אזלית לקיסרין ושמעית ר’ אחווה ור’ זעירא. ואבא הוה אמר ליה בשם רבי ישמעאל אומר נאמר לחם בפסח ונאמר לחם בחלה. מה לחם שנאמר בפסח דבר שהוא בא לידי מצה וחמץ. אף לחם שנאמר בחלה דבר שהוא בא לידי מצה וחמץ. ובדקו ומצאו שאין לך בא לידי מצה וחמץ אלא חמשת המינים בלבד. ושאר כל הדברים אינן באין לידי מצה וחמץ אלא לידי סירחון. תני א”ר יוחנן בן נורי קרמית חייבת בחלה. ריב”נ אמר באה היא לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקוה. על עיקר בדיקתה הן חולקין. ריב”נ אמר בדקוה ומצאוה שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ

Of course, some of the Meforshim come up with ways of explaining that they were not arguing about reality – but the simple read accepted by many of the commentaries is that they were.

I don’t know if I’m going to convince anyone, but it is worth showing that there were at least some voices in Rishonim and possibly the Gemara itself who were not quite convinced that every dispute has to be about something conceptual and fundamental. Also, even if one thinks the Gemara really intended a fundamental machloket, claiming that the by definition the Baalei Mesorah could not dispute reality means that you think the Or Zarua misunderstood a central principle of Halacha – something I for one am not willing to accept.

2 thoughts on “Can There Be a Machloket About Reality?

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in: Logo

You are commenting using your account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s