A Beracha on a Bread Sandwich – Ironic or Serious?

Sometimes you read a line in the Gemara and you’re not sure whether it was meant to be serious, sarcastic, ironic, hyperbole etc. I’ve noted this in the past, as well as noting the complicated relationship of lines like this of psak (here, summarized: here). For example, when the Gemara says that “it would be better to throw yourself into a fiery furnace rather than embarrass someone publicly” – is that a Halachic statement telling you that this embarrassing people is yehareg ve-al yaavor (Tosafot and Rabbenu Yonah’s position), or an exaggeration that no one should take literally (Rivash and Meiri). So, I came across a line that I’m not sure about, so I’m throwing it out there for suggestions.

The Gemara in Berachot 39b assumes that if one has two foods with the same beracha, one should make the beracha on the better one. It records a dispute whether a small but whole loaf is considered more significant than a large slice of bread, or vice versa. It then adds another complicating factor – what if the slice of bread is made from a higher quality grain, such as wheat, while the small loaf is made from a lower quality grain, such as barley. The Gemara concludes that one who fears God should fulfill both of these (the Rishonim dispute whether the Gemara concluded that this issue is about any case of a large slice vs. whole loaf, or only when the barley/wheat distinction is also present, but that is not our issue).

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לט עמוד ב

איתמר, הביאו לפניהם פתיתין ושלמין; אמר רב הונא: מברך על הפתיתין ופוטר את השלמין, ורבי יוחנן אמר: שלמה מצוה מן המובחר, אבל פרוסה של חטין ושלמה מן השעורין דברי הכל מברך על הפרוסה של חטין ופוטר את השלמה של שעורין. אמר רבי ירמיה בר אבא: כתנאי; תורמין בצל קטן שלם אבל לא חצי בצל גדול. רבי יהודה אומר: לא כי, אלא חצי בצל גדול. מאי לאו בהא קמיפלגי, דמר סבר: חשוב עדיף, ומר סבר שלם עדיף! – היכא דאיכא כהן כולי עלמא לא פליגי דחשוב עדיף, כי פליגי דליכא כהן. דתנן: כל מקום שיש כהן תורם מן היפה, וכל מקום שאין כהן תורם מן המתקיים, רבי יהודה אומר: אין תורם אלא מן היפה. אמר רב נחמן בר יצחק: וירא שמים יוצא ידי שניהן, ומנו? מר בריה דרבינא. דמר בריה דרבינא מניח פרוסה בתוך השלמה ובוצע. תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק: מניח הפרוסה בתוך השלמה ובוצע ומברך. אמר ליה: מה שמך? אמר ליה: שלמן. אמר ליה: שלום אתה ושלמה משנתך, ששמת שלום בין התלמידים. אמר רב פפא: הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך שלמה ובוצע. מאי טעמא לחם עני כתיב.

The Gemara then asks a very odd question: who is such a fearer of God? It then cites Mar Bereih D’Ravina as an example, as he would “place the slice inside the complete [roll] and make the beracha.” It makes it sound as if this stringency was so pious, that one could count on one hand (or finger) the people who were strict. Then, the Gemara records someone who told this Halcha to Rav Nachman Bar Yitzchak, who then made an elaborate pun on his name to bless him – peace be with you, and your teaching is complete, for you made peace between the students. This seems a very extravagant beracha for someone who simply suggesting holding two pieces of bread together. The Gemara then seques into a case where we all agree – on Pesach you place the broken Matzah with the complete one to make a beracha. However, the Gemara does not note that this is not comparable – as that is a halacha in lechem mishneh, rather than a simple beracha halacha. At this point, even if the Gemara does think there is some benefit to fulfilling all possibilities, it seems to be approaching it a bit tongue in cheek- after all, is this where you need to be machmir? It’s definitely not a bad thing to be machmir, but the Gemara does not love adding extra chumrot everywhere (see my recent shiur on chumrot: here).

Moreover, if one thinks about the image being presented, Mar Breih D’Ravina basically made a bread sandwich. Elsewhere in Shas, this image is invoke as the epitome of absurdity. In the middle of discussion about eruv tavshilin, the Gemara rules that you should use a cooked food that you would eat with bread. This excludes porridge, which being starchy, is too close to bread to be eaten along with it. To underscore this, the Gemara cites R. Zeira (who seemed to have hated Bavel after he made aliyah) deriding “these stupid Babylonians who eat bread with bread!” Though here we are talking about eating porridge and bread, the image being invoked is the crazy Babylonian who make a bread sandwich – the image that one would have if one visualized Mar Breih D’Ravina.

The Gemara is here:

תלמוד בבלי מסכת ביצה דף טז עמוד א

עושה אדם תבשיל מערב יום טוב. אמר אביי: לא שנו אלא תבשיל, אבל פת לא. מאי שנא פת דלא? אילימא מידי דמלפת בעינן, ופת לא מלפתא והא דייסא נמי, דלא מלפתא, דאמר רבי זירא: הני בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא. ואמר רב נחומי בר זכריה משמיה דאביי: מערבין בדייסא! – אלא, מידי דלא שכיח בעינן, ופת שכיחא ודייסא לא שכיחא. איכא דאמרי, אמר אביי: לא שנו אלא תבשיל, אבל פת לא. מאי טעמא? אילימא דמידי דלא שכיח בעינן ופת שכיחא, והא דייסא לא שכיחא, ואמר רב נחומי בר זכריה משמיה דאביי: אין מערבין בדייסא! – אלא, מידי דמלפת בעינן, ופת לא מלפתא. ודייסא נמי לא מלפתא, דאמר רבי זירא: הני בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא.

Is this a coincidence? Or is the Gemara ironically noting that it is a bit over the top to make a bread sandwich just to fulfill every position concerning a small detail in hilchot berachot? Psak seems to be that one should hold both of these when making the beracha, and that is cited in the Rambam and Shulchan Aruch. However, putting the images together, one must wonder whether this was meant entirely seriously. Perhaps it was meant halachically, but the irony is still deliberate to emphasize the relative (un?)importance of this chumra? Any ideas?


Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s