Magical Donkeys, Mussar, Introspection, and Humor

One phrase that is often pointed to as a proof of “yeridat hadorot”, the inevitable decline in spiritual stature as time marches on, is a line that appears in Shabbat 112b. In the context of praising R. Yochanan, the Gemara remarks that either “he was not human” or “he is the [ultimate?] human”. R. Zeira then adds “if the earlier generations were like angels, then we are people; if the earlier generations were people, we are donkeys.” This is classically taken as a mixture of praise our forefathers and mussar for us. However, as R. Aryeh Klapper has convincingly noted, this Gemara has a fare bit of humor mixed in as well. The Gemara continues that if we are donkeys “we are not like the donkeys of Rabbi Chanina ben Dosa and Pinchas ben Yair, but rather like other donkeys.” This alludes to two stories in Shas, one in which one donkey refuses to eat food which has not had terumah and maasrot properly taken, and the other where the donkey refuses to eat when stolen and ends up being freed and returns home (perhaps related again to tevel, though different version are quoted). Rabbi Klapper notes that if one imagines someone getting up to give this as a mussar shmooze, while the point will get across, it will also elicit a laugh. “We are donkeys – and not special donkeys…” To start with mussar and then tell long stories about bright frum donkeys is a way to ensure they everyone knows you are speaking partially tongue in cheek. Take the mussar, but not too hard.

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיב עמוד ב

קרי עליה: לית דין בר אינש! איכא דאמרי: כגון דין בר אינש! אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא: אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים.

While this is definitely true, it seems that the version of this in the Yerushalmi provides a even more accurate source for this trope. The Gemara tells the following story: Rabbi Yirmiyah once sent food to Rabbi Zeira. R. Yirmiyah did not separate terumot and maasrot because he assumes R. Zeira would. R. Zeira didn’t separate because he assumes R. Yirmiyah had. Thus, R. Zeira ended up eating tevel. In this context, the Gemara tells a version of the donkey story. In other words, R. Zeira did not come up with this trope in a vacuum – he came up with it as a humorous way of bemoaning his own accidental sin. That donkey managed to avoid tevel- and look at us rabbis – because we over thought things, I ended up eating tevel and it was your fault! So yes, this line is mussar mixed with humor – but it didn’t start as a generic mussar shmooze – it was R. Zeira’s response to his own sin! Being able to laugh at yourself while recognizing your real flaws seems an effective way of doing introspection. [Parenthetically, in this version, both stories relate to the same donkey, furthering the confusion of what the donkey R. Chanina ben Dosa was supposed to have done.]

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת דמאי פרק א הלכה ג

רבי ירמיה שלח לרבי זעירא חדא מסאנא דתאנים דלא מתקנא והוה רבי ירמיה סבר מימר מה רזעירא מיכול דלא מתקנא והוה רבי זעירא סבר מימר מה אפשר דרבי ירמיה משלחה לי מילא דלא מתקנא בין דין לדין איתאכלת טבל למחר קם עימיאל ההוא מסנאתא דשלחת לי אתמול מתקנא הוה אל אמרית מה רבי זעירא מיכל מילא דלא מתקנה אל אוף אנא אמרית כן הוה מה רבי ירמיה משלח לי מילא דלאו מתקנה רבי אבא בר זבינא בשם רבי זעירא אמר אין הוון קדמאי בני מלאכים אנן בני נש ואין הוון בני נש אנן חמרין אמר רבי מנא בההיא שעתא אמרין אפילחמרתיה דרפנחס בן יאיר לא אידמינן חמרתיה דרפנחס בן יאיר גנבונה לסטיי בליליא עבדת טמורה גבן תלתא יומין דלא טעמא כלום. בתר תלתא יומין איתמלכן מחזרתה למרה אמרין נישלחנה למרה דלא לימות לגבן ותיסרי מערתא. אפקונה אזלת וקמת על תרעת דמרה שוריית מנהקא אמר לון פתחין להדא עלובתא דאית לה תלתא יומין דלא טעימת כלום פתחין לה ועלת לה אמר לון יהבון לה כלום למיכל תיכל יהבין קומה שערין ולא בעית מיכל אמרו ליה רבי לא בעית מיכל. אמר לון מתקנין אינן אמרו ליאין אמר לון וארימתון דמיין. אמרו ליה ולא כן אילפן רבי הלוקח לזרע לבהמה קמח לעורות שמן לנר שמן לסוך בו את הכלים פטור מן הדמאי. אמר לון מה נעביד להדא עלבתא דהיא מחמר על גרמה סגין וארימון דמיין ואכלת:

1 thought on “Magical Donkeys, Mussar, Introspection, and Humor

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in: Logo

You are commenting using your account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s