More on the Parameters of Rov

A few weeks ago (here), I raised some questions about the applicability of the principle of acharei rabim lehatot – does it apply outside of Beit Din contexts, outside of halachic issues altogether (our previous example being medical issues), does it apply when there is no formal vote, does it apply when opposed to the rov is a small set of experts, etc? A few sources I found weigh in on these issues, though with some combinations I had not seen before.

The Rosh was asked whether a minority segment of the community can opt out of certain decisions the community made by majority vote. He answers that they cannot because “in all issues where the community agrees, we follow the majority.”

This seems to be a case where rov is applied outside of a pure halachic context, but on the other hand, it being applied when there is a formal vote. The Maharshdam notes that, at least at first glance, the application of this rule would indicate that even in non-Halachic contexts the only thing that matters is numbers and not expertise. However, he challenges this. On the basis of the Gemara in Yevamot that suggests that were in not for the bat kol we might have preferred the acuity of Beit Shammai to the majority of Beit Hillel, he argues that rov fundamentally applies only among equals. When one group is superior intellectually, religiously, politically, that group is preferred. While he does not articulate this, I assume this would not be true in the context of a Beit Din itself (or at least the Sanhedrin, if he agreed with R. Hai cited by the Ramban that we mentioned last time that even in Beit Din we follow expertise and not rov – presumably not in a Sanhedrin or Beit Din of 23). He argues that we always prefer expertise to straight numbers, and notes that the Rosh himself seems to agree to this is the context of general (non- Beit Din) psak.

What emerges is as follows: It could be that for the Rosh, rov is expansive in the sense that it is used to adjudicate both Halachic and non-Halachic issues. On the other hand, it may be limited to cases where we can actually determine what the rov is naturally – when there is a vote. Thus, in regular psak, where there is no vote, we follow expertise and not rov. The Maharshdam seems to think that under most circumstances, the real principle is expertise, with the possible exception of Beit Din proper.

The Chida (in Shem Gedolim) notes that the Rashbatz in Magen Avot takes issue with R. Hai, and argues that even one who could judge as a yachid, if he brings two other judges to help him, he should follow rov. This assumes that whenever there is a vote in Beit Din, we follow rov. As we have seen, even in this case, R. Hai argued. He notes that whether the argument of Maharshdam is correct may depend of this issue, though I would argue that Beit Din may be different, and one could think that Beit Din follows rov (like the Rashbatz) and still think that outside of Beit Din we follow expertise.

The sources are below:

שות הראש כלל ו סימן ה

וששאלת: אם שנים או שלשה מהבינונים שבעיר יכולין להוציא עצמן מן ההסכמה שיעשו הקהל, או מגזרת חרם שיעשו על שום דבר. דע, כי על עסק של רבים אמרה תורה: אחרי רבים להטות. ועל כל ענין שהקהל מסכימים, הולכים אחר הרוב, והיחידים צריכים לקיים כל מה שיסכימו עליהם הרבים. דאם לא כן, לעולם לא יסכימו הקהל על שום דבר, אם יהיה כח ביחידים לבטל הסכמתם; לכן אמרה תורה, בכל דבר הסכמה של רבים: אחרי רבים להטות. ועל הסכמה שבין הקהל ובין אביך ולא היה בה קנין. דע, שכל עסק ממון שבין אדם לחברו בלא קנין, דברים בעלמא, ישנו בחזרה, חוץ ממוחל ממון לחברו, דלא בעי קנין. נאם הכותב, אשר בן הר יחיאל זצל.

שות מהרשדם חלק אורח חיים סימן לז

ילמדנו רבינו קהל אשיש בהם עשירים ובינונים ועניובתוכה יודעי תורה וחשובים מה הדין נותן איך יתנהגו הצבור בענין צרכי הצבור לקחת שצ ותח ושאר צרכי הצבור אם יש לילך אחר רוב הצבור בלי השקפאל בחינה אחרת מחכמעניות ועשירות או אם ראוי לילך אחר רוב בעלי כיסין אפיאם יהישאר העם רבים מהם במנין ראשים:

תשובה איברא דלכאורה נרבסתם אמרתורה אחרי רבים עד שנראה שאין לחלק בין עשיריועניישכלם שוים להמנוומיעוטא לגבי רובא בטיל וכן נראה מפשוטן של דברים מתשובהראש שכתב וזה לשונו ועל כל עניין שהקהל מסכימיהולכים אחר הרוב והיחידים צריכים לקיים כל מה שיסכימו הרבים כועד לכן אמרה תורה בכל דבר הסכמשל רבים אחרי רבים להטות עכ זה מרגלא בפי כל העולם אבל רואה אני שמה שאמרתורה אחרי רבים אין הפירוכפי הנשמע לבני אדם שהם אמרו ביבמות פראשון על פלוגתא דבש ובה אי עשו בש כדבריהם נגד בה דסבר רבי יוחנן דעשו וכן שמואל וקאמר בגמרא מאן דאמר לא עשו דבה רובא ומד עשו כי אזלינן בתר רובא היכדכי הדדי נינהו הכא בש מחדדי טפי עכ הרי בפירודלא אמרה תורה אחרי רבים אלא כאשר הם שוים החולקיאז הוי מעלת הרוב מכרעת אבל כשיש הבדל בין שתי הכתות אפשר שאיש איעלה לאלף והיכן כתוב בתורה אלא שיש לנו לומר שמה שאמרה תורה אחרי רבים אחרי רוב מנין או אחרי רוב בנין כשהם שוים רוב מנין בלתי שוים רוב בנין עוד יש לי ראיה דלאו בכל הדברים אנו הולכים אחר הרוב שהרי כתמהרריק שרש לבשם רבינו שמחה שאפילו יחיד יכול לעכב החזנוולומר איני חפץ שיהיה פחזן אם לא שכבר הסכים תחלה ועוד כתב שם שהתפלה של הקהל שהיא במקום התמידין שהיו באים משל צבור ואין ראוי שיהיה אדם שלוחי להקריב קרבנם שלא מדעתם ורצונם כועד וכן נראה ודאי דהה והוא הטעם כאשר הם צריכים להעמיד להם דבר ומרביץ תורה שאפילו יחיד היה יכול למחות משום דבתח כלהו איתנהו ביה שלפעמים הוא שצ בימים הנוראים ולומד התורה כש שאין אדם לומד תורה אלא ממי שלבו חפץ סוף דבר להלוך אחר הרוב כמו שעולה בדעהמון העם שאין לנטות ימין ושמאל ממה שיעלה בדעת הרוב אי זה רוב שיהיה חו שאם כן ילקה מדת הדין יעמדו בעיר אאו קהל אקבני אדם ימהם נכבדי ארץ חשובים ועשיריוהתשעיאנשידלת העם וירצו התשעילהקים עליהרועה ראוי להם יהיו מוכרחיהעשרה חשוביכפופילאותו רועה יהיה מי שיהיה חלילה אין זה דרכי נועם וכבר דרשתי לרביכי תורתינו הקדושה קורא לעשיריפניוכמו שאמר והרעב היה על פני כל הארץ אלו העשירינמצשאם העשיריהם פנים שאר העם הם אחורים ואין האחורים ראוים להיות מנהיגים לפנים אלא הפנים הם המנהיגיוהארכתי בזה ובכאן די במה שאמרתי אכ מה שאמרנו שיש לילך אחר הרוב היינו בשוים ברוב מנין ורוב בנין ועוד אמרו כי שפתי כהן ישמרו דעת כואם דומה תלמיד חכם למלאך התורה יבקשו מפיהו אם לאו לא ואכ אם לעיני קצת מהצבור יראה בעיניהם שאיש פלואין ראוי ללמוד תורה מפיו יכריחו הרוב למיעוט זה לא יתכן וכתב הריטבא בשהרב רבינו יונה ושמעינן מהכא דכשמחרימין חרמות בבה אם רוב הצבור שם חייביהאחרים לקבעליהואם לאו אין חייבים אלא אכ יש שם גדול בין כלם כועד וכן היה אומר מורי הרב דכל תקנשרוב הצבור והוא רוב חשוב בחכמה ובמנין הסכימו בה אעפי שהמיעוט עומדין וצווחין הרי הם חייבים במה שהסכימו הרוב ובלבד שיהיה נראה לרוב ההוא בגזרה ההיא דיש תקנה לצבור ומתקנים כן על הכל בשוה ואם יש בעיר חבר עיר צריכין לעשוכן מדעתו ואם לאו אין במעשיהם כלום כדאיבפק דבב עכל הרי אתה רואה דלא מבעיא לרבים אחרים גדולים וטובים דסברי דאין יכולים הרוב לכוף את המיעוט במלתא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי אלא אפילו לסוברים דהמיעוט כפופים לרוב היינו בתנאי שיהיה רוב חשוב בחכמה ובמנין גם תנאי אחר שנראה שאותה גזרה שרוצים לעשות היא תקנה לצבוומתקנין על הכל בשוה הא חסר אמכל אלו אין הסכמהרוב כלואם לא מדעת כלם. עוד ראיה לזה מש מהרריק שרש אוזל כתב המרדכי וזל רשאים בני העיר להכריע על קצתם. פירש רבינו תם שנעשית מדעת כל טובי העיר כועד ופירש רבינו מאיר הטעם דטובי העיר הוו בעירם למה שהוכשרו כמו גדולי הדור בכל מקום עכ למדנו שבטל דעת הממונים האומרים ומכריזים רוב רוב שחמשה או יאנשים חשובים עולים לאלף בין מצד החכמה ובין מצד העושר כי העושר קרוב למעלת החכמה כמו שכתוב כי בצל החכמה כוואמרו חכמים גמתנות נתן הבה חכמה עושר גבורה ובזה שכתבתי יתיישב היטב והוא ראיה למה שכתב הגהה מיימונית פיא מהתפלה וזל על אשר שאלת אם יש קטטה ואינם יכולים להשוות דעתם לברור ראשים בהסכמכלם זה אומר בכה וזה אומר בכה ומחמת חלוק לבם בטל התמיד ומדת הדין לוקה ואין אמת ואין שלום בעיר ולא בכל המלכות הנגררים אחריהם איך יעשון נרשיש להושיב כל בעלי בתים שנותנים [מס] ויקבלו עליהם ברכה שכל איאמר דעתו לשם שמים ולתקנת העיר וילכו אחרי הרוב הן לברור ראשים הן להעמיד נוהגים הן לתקן כיס של צדקה כועד כל דבר צורך הקהל יעשה על פיהם כויעוש. הרי למדנו מכל מה שאמרנו שמה שאמרו רוב הוא רוב טובי העיר בעלי כיסים הם מה שנקראים רוב אפיהם מיעוט בערך דלת העם ממ הם הנקראים רוב ולכן לא אמר להושיב כל אנשי הקהל ויתמנו לרוב אלא להושיב נותני המס כוכנזעוד ראיתי לכתוב כאן מה שכתב הראש בתשווזל צבור שיש להם ליתן לרב או לשלוח צבור איזה מהם קודם אם אין ספק לשניהם אם הוא רב מובהק וגדול בתורה ובקי בהוראה ודינים תת קודם ואם לאו שץ עדיף טפי להוציא הרבים ידי חובתם עכ ועתה אם רוב הממונים רוצים באמהחלוקות כגון לשצ במקום הרב המובהק או להפך תאמר שיש לנו לילך אחר הרוהא ודאי לא כיון שהדין הוא להפך והממונים אין להם בחינה בזה ודאי תלוי ברוב בנין בעלי שכל ומביני מדע נמצא ודאי דילך אחרי הרוב לא מלתא פסיקתא רוב מנין אלא אדרבה רוב בנין עיקר וכשיהיו שוים אז ילכו אחר רוב מנין מכל זה משמע שאין לילך אחר הרוב לעודלאו מילתא פסיקתא היא אלא מקומות מקומות יש והעיקלילך אחר רוב מנין כשיהיו רוב בנין דאז ודאי לא יבחרו אלא האמת והיושר משאכ ברוב ההמון מה שנלעד כתבתי:

וכן יש לדקדק מה שאמרתי מדברי הראש ריש פק דעז שהביא הברייתבצורתה זל ואם היו שניאמטמואמטהר אאוסר ואמתיאם היה אמהם גדול מחבירו בחכמה ובמנין הלך אחריו ואם לאו אחר המחמיר עכל ואם איתא דלעולם יש לילך אחר רוב מנין כך הוה ליה למימאם אגדול במנין כומדקאמר גדול בחכמה ובמנין משמע ודאי דאעפי שהאגדול במנין אם חברו גדול בחכמאין לומר להלך אחר רוב מנין אלא דווקא כשהוא גדול בחכמה ואף על גב דנרקצת בהגשם דרוב מנין עיקר שכתשם הגה זל ואם זה גדול בחכמוזה במנין הלך אחהגדול במנין פיתלמידיהרבה אנ שרוב התלמידים אומרים כמותו עכ לכאורנרדפליג אהראש ונרבעיני דאפינימא דכן הוא ממ דברי הראש עיקר דהוי בתרא וכש דאפשר דכיון דשניהם חכמיאעפי שאמהם חריף יותר דכיון שחבירו זכה לתלמידים רבים מה שלא זכה חבירו ראוי לילך אחריו אנ כיון שרוב תלמידים אחרים הסכימו לדעתו יש לנו לילך אחריו וממ שמעינן מהא דצרישיהיו שניהם חכמים גם רוב המנין גכ חכמים לא רביכל דהוא ואכ ילל שגם מכאן יש ראיה למה שאמרתי דרוב מנין לאו המון העם קאמר. תמו ונשלמו השאלות ותשובות השייכים בטור אורח חיים.

שם הגדולים מערכת גדולים אות י [רכד] רבינו יעקב החסיד

ודברי הגאון והרמבן מוכחי דאף דהלכה כבית הלל מטעם הבק ומטעמא שהם ענותנין כמש פק דעירובין ממ בעלמא לא אמרינן אחרי רבים אלא היכא דכי הדדי נינהו אבל כי צד אחד חכים טפי הולכין אחר החכמה. אך בחלקות דלדברי הגאון אף אי חד בתרי לא בטיל ולדברי הרמבן דוקא כי הוו הצד אחר רבים מיהא אז הוא דאזלינן אחר החכמה. וכל זה הוא כמשל דפשט השמועות דקיל כבה משום בת קול ולא משום דהוו רובא שלא כמש הפרח לדעת הרמבם:

ומדברי הרמבן הללו קק על הרשבץ בסמגן אבות פד דף נט עב במשנת אל תהי דן יחידי שהביא דברי הרמבם שכתב שאם צרפת עמך אחרים לדין וחלקו עליך ואתה יחיד והם רבים אל תאמר קבלו דעתי וכו‘. וכתב עליו הרשבץ וזה לפי דעתי הוא מדרכי החסידות כי מן הדין אין הולכין אחר הרוב אלא כשהם שוים וכמש בראשון מיבמות כי אזלינן בתר רובא היכא דכי הדדי נינהו ושאני בש דמחדדי טפי עכל. ולפום ריהטא נראה דנעלמו ממנו דברי הרמבן זקן ביתו ומחבבו תדיר שעל מבוכה זו ישב ואסיק דאין הלכה כיחיד היושב לדון עם אחרים וההיא דיבמות שאני כמבואר ועמש בחסדי אבות על משנה זו. והרב תורת חסד סיההקשה על דברי הגא הנזכר מסוגית יבמות וחילק מדנפשיה כחילוק הרמבן. ואני בעניי אומר דלהראבד והגהות אשרי לק מסוגית יבמות ושפיר מתרצתא אלא שאין רצוני להאריך כאן. ומיהו יש מקום לומר דהגהות אשרי סברי כהרמבן:

ומדברי הגאון והרמבן והרשבץ יש לי להביא ראיה למש מהרשדם אח סימן לה דנשאל על קהל אחד איך יתנהגו בצרכיהם אי הולכין אחר רוב הקהל בסתם או אחר רוב בעלי כיסים. והשיב הרב דאחרי רבים היינו כשהם שוים אבל כשיש הבדל לא וסמוכות שלו מההיא דפק דיבמות דמד עשו המ כי הדדי אבל בש מחדדי טפי. וגדול בדורו מורנו הרב הגדול שארנו מהרא יצחקי זלהה תמה עליו מדברי התוספות שם ביבמות ושאר דוכתי. ולי ההדיוט לא תברא מדברי התוסכאשר יראה המעיין ודברי מהרשדם קיימין מתלתא קראי סרכין תלתא הגאון והרמבן והרשבץ כמבואר:

Advertisements

One thought on “More on the Parameters of Rov

  1. The Torah Temimah has an essay discussing whether “Rov” applies when the minority is greater (like the case of R’ Eliezer Ben Horkanos). He says he thinks Rov still takes affect. (See his essay on “Acharei Rabim Lehatos”)

    Also, I saw R’ Ovadiah Yosef ZT”L says that a rabbi should pasken on either Shulchan Aruch or Rov Poskim. “Rov” is very powerful.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s