The Land Flowing with Wine and Honey?

“The land flowing with milk and honey” is a favorite poetic description of Eretz Yisrael in the Torah.  It is less known that Chazal in several places understand this phrase as not referring to all of the land, but rather to specific parts of it.  Israel is called the land flowing with milk and honey because it is the land that contains areas with this property.  Hence the following discussion of the Amoarim who had seen the areas with this property, culminating with the claim that only an area of 22 by 16 parsa can be referred to by this property. 

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קיא עמוד ב-קיב עמוד א  ( וכן הוא במגילה דף ו עמוד א)

 רמי בר יחזקאל איקלע לבני ברק, חזנהו להנהו עיזי דקאכלן תותי תאיני, וקנטיף דובשא מתאיני וחלבא טייף מנייהו ומיערב בהדי הדדי, אמר: היינו זבת חלב ודבש. א”ר יעקב בן דוסתאי: מלוד לאונו שלשה מילין, פעם אחת קדמתי בנשף, והלכתי עד קרסולי בדבש של תאינים. אמר ר”ל: לדידי חזי לי זבת חלב ודבש של צפורי, והוי שיתסר מילין אשיתסר מילין. אמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי זבת חלב ודבש של כל ארץ ישראל,הויא כמבי מיכסי עד אקרא דתולבנקי, כ”ב פרסי אורכא ופותיא שיתא פרסי.

Yet, Chazal still think that the fact that some of Israel has this property defines the land in its entirety.  In the Yerushalmi Bikkurim, which explicitly defines Eretz Zavat Chalav U-Devash as the land that has within it a part that is zavat chalav u-devash, it still uses this description to derive that Bikkurim can only be brought from mainland Israel, not the property of the 2 ½ tribes on the Eastern bank of the Yarden.  [There is another opinion there, and the exact understanding of this sugya is complicated, but for now this is sufficient.]

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ביכורים פרק א

הלכה ח

מתני’ אלו מביאין וקורין מן העצרת ועד החג משבעת המינין מן הפירות שבהרים ומן התמרים שבעמקים ומזיתי שמן ומעבר לירדן. רבי יוסי הגלילי אומר אין מביאין בכורים מעבר לירדן שאינה ארץ זבת חלב ודבש: גמ’ רבי יוסי בשם רבי שמעון בן לקיש. רבי יונה רבי זעירה בשם רבי חנינה ששה עשר מיל חיזור חיזור לציפורין הן הן ארץ זבת חלב ודבש. אמר רבי יונה מאן דמקדר אילין שיגרונייה דבישן מינהון. מאן דמקדר הדא ביקעת גינוסר מינהון. מתיבון לרבי יונה והא כתיב [שמות ג יז] ואמר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש. אמר לון אשר בה זבת חלב ודבש: תני [דברים כו י] אשר נתתה לי לא שנטלתי לי מעצמי. מה ביניהון אמר רבי אבין חצי שבט מנשה ביניהון. מאן דאמר אשר נתתה לי ולא שנטלתי לי מעצמי חצי שבט מנשה לא נטלו מעצמן. מאן דאמר ארץ זבת חלב ודבש אפילו כן אינה ארץ זבת חלב ודבש:

However, Rabbi Reuven Margaliyot (here) raises a fundamental question on this whole understanding.  Why would we call Israel the land of milk and honey?  At first glance, we would think that if one is praising the physical attributes of a land, one would focus on plants that grow from it.  Given, Chazal understand devash, honey, to refer to date honey.  In modern Israel, this is actually quite a popular sweetener – Silan.   However, the inclusion of milk is strange.  Chazal suggest different ways of understanding it.  One position in Chazal (in the gemara from Ketubot above) records that he once saw goats eating under fig trees and saw their honey mix with the milk of the goats, which then flowed together.  Presumably this story is meant to explain this issue – extreme abundance in the land is the cause for the animals having so much milk.  In other words, animals producing milk can be a reflection of the agricultural greatness of a land.  Still it is a bit unexpected.  Chazal even derive Halachic implications from the inclusion of milk in the description of Israel – using it as a source for the kashrut of milk

תלמוד בבלי מסכת בכורות דף ו עמוד ב

ואיבעית אימא מהכא: ארץ זבת חלב ודבש, ואי לא דשרי – משתבח לן קרא במידי דלא חזי?

 In addition to this problem, R. Margaliyot is bothered by several other issues.  First of all, he note that if we were going to pick some of the shivat haminim to praise Israel with, grapes would have made more sense.  Wine, after all, is the most important of drinks.  It is also strange that figs get left out of the description.  Gefen U-Teanah are commonly grouped together in Tanach when referring to affluence, especially in the land of Israel.

For this reason, he suggests that lefi peshuto shel mikra, we should understand it differently.  Devash he takes to mean all fruit honey – thus including both dates and figs.  This, to be fair, was already indicated by the Gemara in Ketubot by the story we mentioned which discussed fig honey, not date honey.  Thus, it is fair to say that Devash might mean primarily dates, but include figs or other honey producing fruit as well.  His more daring claim is that Chalav does not mean milk at all.  Rather it refers to white wine.  He notes that there are Midrashim that think that chalav can refer to white wine.  For example, the following Midrash which seems to define yayin as white wine (as it is put in conjunction with red wine – which the Midrash thinks is referred to as blood):

בראשית רבה (וילנא) פרשת ויחי פרשה צח

 כבס ביין לבושו, זה החלב, ובדם ענבים סותה, זה האדום

This is found most explicitly on the Targum to Shir HaShirim:

שיר השירים פרק ה פסוק א

בָּ֣אתִי לְגַנִּי֘ אֲחֹתִ֣י כַלָּה֒ אָרִ֤יתִי מוֹרִי֙ עִם־בְּשָׂמִ֔י אָכַ֤לְתִּי יַעְרִי֙ עִם־דִּבְשִׁ֔י שָׁתִ֥יתִי יֵינִ֖י עִם־חֲלָבִ֑י אִכְל֣וּ רֵעִ֔ים שְׁת֥וּ וְשִׁכְר֖וּ דּוֹדִֽים: ס

תרגום: יין סומק ויין חיור – Red and white wine

Thus, the Torah is praising Israel as the land of wine and figs, a very apt description and praise.

Beyond the question of whether this is compelling in peshat, another issue that must be raised in whether there can be a peshat that opposes Chazal here.  The Rambam in the Hakdama to the Mishna propounds a category of Peirushim HaMekubalim, where the very definition of a word has been handed down to Moshe.  In these cases, he thinks there can be no machloket.  As defining the word here as “milk” has Halachic implications, one must wonder whether even someone who generally thinks you can offer peshatim against Chazal would be comfortable with that here.  While some Rishonim were, such as Rashbam, other Rishonim, even somewhat radical pashtanim such as the Ibn Ezra, were not.

 

Either way, I think this piece raises some interesting questions on many levels.  If anyone has thoughts, please let me know.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s