Monthly Archives: December 2015

Why Yosef Forgave His Brothers

Most people think that the reason that the prohibition against revenge is an interpersonal one, which has much support from it juxtaposition to the mitzvah of ואהבתך לרעך כמוך.  However, the Rambam implies that this is not the case.  Rather, it is a theological command.  The truly religious person will realize that in the grand scheme of things, it is not worth taking revenge. Continue reading Why Yosef Forgave His Brothers

Advertisements

And Introduction to Halachic Pluralism – The Introduction to the Tanya

The introduction of the melaket to the Tanya (who was the author but he chose to publish in anonymously) explains the reason why he chose to put the sefer out. In truth, he writes later (in the part we will not discuss) that he did so because the letters which constitute the Tanya had already been published widely but the published versions contained mistakes and therefore he felt that he needed to set it right. This is supported also by the haskamos at the beginning of the sefer. However, before he explains that detail, he explains why he felt these were things which needed to be published at all, let alone in a scrupulously correct text.

הנה מודעת זאת כי מרגלא בפומי דאינשי בכל אנ”ש (אנשי שלומנו) לאמר כי אינה דומה שמיעת דברי מוסר לראייה וקריאה בספרים שהקורא קורא לפי דרכו ודעתו ולפי השגת ותפיסת שכלו באשר הוא שם ואם שכלו ודעתו מבולבלים ובחשיכה יתהלכו בעבודת ה’ בקושי יכול לראות את האור כי טוב הגנוז בספרים אף כי מתוק האור לעינים ומרפא לנפש

The Tanya starts with a statement that books are inadequate for teaching because they rely on a certain level of background knowledge and ability to understand in advance. They can then build on that base. On the other hand, they allow for knowledge to be widely disseminated. Here he is only talking about mussar which can be found in Sefarim but I think that this is a more expansive comment as well will see presently.

ובר מן דין הנה ספרי היראה הבנויים ע”פ שכל אנושי בוודאי אינן שוין לכל נפש כי אין כל השכלים והדעות שוות ואין שכל אדם זה מתפעל ומתעורר ממה שמתפעל שכל חבירו וכמו שארז”ל גבי ברכת חכם הרזים על ששים ריבוא מישראל שאין דעותיהם דומות זו לזו וכו’ וכמ”ש הרמב”ן ז”ל במלחמות שם בפירוש הספרי גבי יהושע שנאמר בו איש אשר רוח בו שיכול להלוך נגד רוחו של כל אחד ואחד וכו’. אלא אפילו בספרי היראה אשר יסודותם בהררי קודש מדרשי חז”ל אשר רוח ה’ דבר בם ומלתו על לשונם ואורייתא וקב”ה כולא חד וכל ששים רבוא כללות ישראל ופרטיהם עד ניצוץ קל שבקלים ופחותי הערך שבעמינו ב”י כולהו מתקשראן באורייתא ואורייתא היא המקשרת אותן להקב”ה כנודע בזה”ק הרי זה דרך כללות לכללות ישראל ואף שניתנה התורה לידרש בכלל ופרט ופרטי פרטות לכל נפש פרטית מישראל המושרשת בה הרי אין כל אדם זוכה להיות מכיר מקומו הפרטי שבתורה: והנה אף בהלכות איסור והיתר הנגלות לנו ולבנינו מצאנו ראינו מחלוקת תנאים ואמוראים מן הקצה אל הקצה ממש ואלו ואלו דברי אלהים חיים לשון רבים על שם מקור החיים לנשמות ישראל הנחלקות דרך כלל לשלשה קוין ימין ושמאל ואמצע שהם חסד וגבורה וכו’ ונשמות ששרשן ממדת חסד הנהגתן גם כן להטות כלפי חסד להקל כו’ כנודע וכ”ש וק”ו בהנסתרות לה’ אלהינו דאינון דחילו ורחימו דבמוחא ולבא דכל חד וחד לפום שיעורא דיליה לפום מה דמשער בליביה כמ”ש בזה”ק על פסוק נודע בשערים בעלה וגו’:

Here we see that although the primary interest is the mussar potential in sefarim, he presents us with a model for pluralism in Torah in general, including an explicit discussion about machlokes in halachah. Why do people disagree about halachah? Because the way in which individual Jews connect with Torah in the abstract leads them to different manifestations of the same principles. It is important to note that this is based on a particular understanding of Torah which is that the general principles do not inform the details. Rather, the details need not reflect at all on the principles in a way which I personally can perceive. Many thinkers assume this to be true (the most famous is of course the Rambam). Because the Torah in the abstract contains a system known as a specific mitzvah, but different people perceive it differently, they will arrive at sometimes radically different conclusions which are all true. It should also be noted that this is not the same as a perspective that says that each thinker perceived only part of the mitzvah and therefore their different perspectives can be combined into one unitary whole. The advantage which this perspective holds is that it allows not merely for different perspectives, rather it allows for those which are mutually exclusive without saying that our perception that they are mutually exclusive is inaccurate or incomplete.

This lies in sharp contrast to two other perspectives. The Chinuch in his mitzvah 78 states as follows:

ספר החינוך מצוה עח 

ומשרשי מצוה זו, שנצטוינו בזה לחזק קיום דתינו, שאילו נצטוינו קיימו התורה כאשר תוכלו להשיג כוונת אמיתתה, כל אחד ואחד מישראל יאמר דעתי נותנת שאמיתת ענין פלוני כן הוא, ואפילו כל העולם יאמרו בהפכו לא יהיה לו רשות לעשות הענין בהפך האמת לפי דעתו, ויצא מזה חורבן שתעשה התורה ככמה תורות, כי כל אחד ידין כפי עניות דעתו. אבל עכשיו שבפירוש נצטוינו לקבל בה דעת רוב החכמים, יש תורה אחת לכולנו והוא קיומנו גדול בה, ואין לנו לזוז מדעתם ויהי מה, ובכן בעשותינו מצוותם אנו משלימין מצות האל, ואפילו אם לא יכוונו לפעמים החכמים אל האמת חלילה, עליהם יהיה החטאת ולא עלינו. וזהו הענין שאמרו זכרונם לברכה בהוריות [דף ב’ ע”א] שבית דין שטעו בהוראה ועשה היחיד על פיהם, שהם בחיוב הקרבן לא היחיד כלל, זולתי בצדדים מפורשים שם.

The perception here is that of course Chachamim can makes mistakes in Torah and say things which are categorically not true, and for all that we really on their words because without that behaviour the system could nto survive. Everybody would simply do whatever they wanted however a united body of Jews with (more or less) united practice would not exist. The allowance for a plurality of views here is not because we think they are all equally correct, it’s because all of them have an equal chance of being correct, but in truth only one can be right.

חידושי הריטב”א מסכת עירובין דף יג עמוד ב 

אלו ואלו דברי אלהים חיים. שאלו רבני צרפת ז”ל היאך אפשר שיהו שניהם דברי אלהים חיים וזה אוסר וזה מתיר, ותירצו כי כשעלה משה למרום לקבל תורה הראו לו על כל דבר ודבר מ”ט פנים לאיסור ומ”ט פנים להיתר, ושאל להקב”ה על זה, ואמר שיהא זה מסור לחכמי ישראל שבכל דור ודור ויהיה הכרעה כמותם, ונכון הוא לפי הדרש ובדרך האמת יש טעם וסוד בדבר.

This sounds like all the different shitos which comes up are partly true. They each are true in of themselves but fail to capture the entire truth. You need to understand it all to get to the truth. This is as opposed to what we saw in the Alter Rebbe that each of the shitos accurately portrays the truth and the details are the result of a modification necessitated by that person’s individual inclinations, understanding and experiences.

Rabbinic Polemics

The Gemara in Succah 48b has an amusing story about rabbinic polemics in the time of Chazal:

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף מח עמוד ב 

הנהו תרי מיני, חד שמיה ששון וחד שמיה שמחה, אמר ליה ששון לשמחה: אנא עדיפנא מינך, דכתיב ששון ושמחה ישיגו וגו’. – אמר ליה שמחה לששון: אנא עדיפנא מינך, דכתיב שמחה וששון ליהודים. אמר ליה ששון לשמחה: חד יומא שבקוך ושויוך פרוונקא, דכתיב כי בשמחה תצאו. אמר ליה שמחה לששון: חד יומא שבקוך ומלו בך מיא, דכתיב ושאבתם מים בששון. אמר ליה ההוא מינא דשמיה ששון לרבי אבהו: עתידיתו דתמלו לי מים לעלמא דאתי, דכתיב ושאבתם מים בששון. – אמר ליה: אי הוה כתיב לששון – כדקאמרת, השתא דכתיב בששון – משכיה דההוא גברא משוינן ליה גודא, ומלינן ביה מיא.

The story here comes with an amusing story about an exchange between two minim (heretics) where they make fun of Torah, as their names are Sasson and Simchah and they pretended certain psukim were talking about them instead of happiness. Afterwards, one of them came to Rabbi Abahu and attempts to make of him the same way. He tells Rabbi Abahu: “You will serve me in the world to come”. Responds Rabbi Abahu: “No, I will use you in the world to come.”

Is there something else which is buried underneath this exchange? Which min would believe in the world to come, such that he would argue about what would happen in that world with Rabbi Abahu, even in jest. Many of the heretics in the time of Chazal were essentially messianic Jews (especially in Eretz Israel, where Rabbi Abahu lived). This exchange becomes significantly more profound if that is understood here. The heretic says: “You will serve me in the world to come” because that will be the Second Coming, and I will be proven right and your stance will have been proven incorrect and rejectionist. G-d will punish you for your stubbornness. Responds Rabbi Abahu: “Not only will I not be punished in the way which you are describing, I will use you to prove all of your arguments wrong, because when the Moshiach comes, he will not pay attention to you, he and God will reward me for my loyalty over the years.”

The “Minhag” to Not Eat Meals on Friday

I assume that for many people, Friday night dinner is often the first meal eaten in about 24 hours.  We all know the experience – you start cooking Thursday night, and you either snack on what you are preparing for Shabbat or grab a quick bowl of cereal in between doing errands, or something of the sorts.  Friday, especially during the winter, is even worse.  Recently I discovered a Meiri that seems to provide Halachic basis for this “minhag klal yisrael”.  Continue reading The “Minhag” to Not Eat Meals on Friday

A Channukah Message – Culture and Rhetoric

The Mishna in Succah 51a-b describes the happiness of the Simchas Beis HaSho’eivah. In response, the Gemara raises the general glory of the Beis HaMikdash and then begins to praise the Beis HaKnesses in Alexandria:

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נא עמוד ב 

גמרא. תנו רבנן: מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. מי שלא ראה ירושלים בתפארתה לא ראה כרך נחמד מעולם. מי שלא ראה בית המקדש בבנינו לא ראה בנין מפואר מעולם, מאי היא? – אמר אביי ואיתימא רב חסדא: זה בנין הורדוס. – במאי בניה? – אמר (רבא) +מסורת הש”ס: [רבה]+: באבני שישא ומרמרא. איכא דאמרי: באבני שישא כוחלא ומרמרא. אפיק שפה ועייל שפה, כי היכי דלקבל סידא. סבר למשעיין בדהבא, אמרו ליה רבנן: שבקיה, דהכי שפיר טפי, דמיתחזי כאדותא דימא. תניא, רבי יהודה אומר: מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים לא ראה בכבודן של ישראל. אמרו: כמין בסילקי גדולה היתה, סטיו לפנים מסטיו, פעמים שהיו בה (ששים רבוא על ששים רבוא) כפלים כיוצאי מצרים +מסורת הש”ס: [פעמים שהיו שם ששים רבוא כיוצאי מצרים ואמרי לה כפלים כיוצאי מצרים]+, והיו בה שבעים ואחת קתדראות של זהב כנגד שבעים ואחד של סנהדרי גדולה, כל אחת ואחת אינה פחותה מעשרים ואחד רבוא ככרי זהב. ובימה של עץ באמצעיתה, וחזן הכנסת עומד עליה והסודרין בידו. וכיון שהגיע לענות אמן – הלה מניף בסודר, וכל העם עונין אמן. ולא היו יושבין מעורבין, אלא זהבין בפני עצמן, וכספין בפני עצמן, ונפחין בפני עצמן, וטרסיים בפני עצמן, וגרדיים בפני עצמן. וכשעני נכנס שם היה מכיר בעלי אומנתו ונפנה לשם, ומשם פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו.

The Gemara starts by stating, similarly to the Mishna that one who did not see the happiness of the Mikdash during the Succot celebrations has never seen happiness. It then continues to state similarly that if one has never seen the glory of Yerushalayim has never seen glory and one who has never seen the beauty of the Mikdash has never seen beauty. Afterwards, the Gemara states in the name of Rabbi Yehuda that if one has never seen  the twin towers of the synagogue of Alexandria one has never seen the glory of the Jews. It then describes the glory of the shul at some length.

אמר אביי: וכולהו קטלינהו אלכסנדרוס מוקדן. מאי טעמא איענשו? – משום דעברי אהאי קרא לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד, ואינהו הדור אתו. כי אתא, אשכחינהו דהוו קרו בסיפרא ישא ה’ עליך גוי מרחוק. אמר: מכדי, ההוא גברא בעי למיתי ספינתא בעשרה יומי, דליה זיקא ואתי ספינתא בחמשא יומי, נפל עלייהו וקטלינהו.

In the end Abaye asserts that this was all destroyed by Alexander the Great. Hashem used him as a vehicle of divine justice for the sin of returning to the land of Egypt, and it happened while they were (seemingly righteously) reading from the Torah a pasuk which predicted exactly that event. This depiction is difficult to understand. How is it that Alexander the Great destroyed the synagogue in Alexandria, a city which was completed after he died (and was named after him)? The tiny town which existed there before hand could not have possibly had such a large Jewish community. What does Abaye intend by this comment?

If we look at the Gemara it describes a glorious shul, however, the shul is described as a Greek building. It is a Basillica (a Roman public building used for court sessions). It contains within it catedras (meaning thrones) and it was named with a Greek word. These were people who were very assimilated in the local culture. Furthermore,  they had undertaken this process of assimilation in a place where they were not allowed to live. They weren’t just passing through, they were truly living there, it was their home. That is what destroyed them. If they had not depended so totally on the surrounding culture, and thus taken themselves permanently back to Egypt maybe it wouldn’t happen to them. Alexander the Great did this to them because he brought them the culture which they then attached themselves to. The point is not that he is directly responsible. The point is that he brought them the idea set they thought they could unite with Torah which told them the opposite and this was the result (that is the meaning of the fact that they were destroyed while reading psukim which foretold their fate).