Monthly Archives: January 2016

From the Pillar of Fire to the Fire of Torah

“And G-d went before them by day (yomam) in a pillar of cloud, to lead them along the way (haderech), and by night (layla) in a pillar of fire, to give them light, to go by day and by night: the pillar of cloud by day, and the pillar of fire by night, did not depart (lo yamish) from before the people.” (Shemot 13:21-22)

Continue reading From the Pillar of Fire to the Fire of Torah

Advertisements

King and Rabbis – Who is Right?

The Gemara in Tamid relates a story of a conversation between Alexander the Great and some rabbis (who remain nameless):

תלמוד בבלי מסכת תמיד דף לא עמוד ב – דף לב עמוד א

עשרה דברים שאל אלכסנדרוס מוקדון – את זקני הנגב, אמר להן: מן השמים לארץ רחוק, או ממזרח למערב? אמרו לו: ממזרח למערב, תדע: שהרי חמה במזרח – הכל מסתכלין בה, חמה במערב – הכל מסתכלין בה, חמה באמצע רקיע – אין הכל מסתכלין בה; וחכמים אומרים: זה וזה כאחד שוין, שנאמר כגבוה שמים על הארץ [וגו’] כרחוק מזרח ממערב ואי חד מינייהו נפיש נכתוב תרווייהו כי ההוא דנפיש! ואלא חמה באמצע רקיע מ”ט אין הכל מסתכלין בה? משום דקאי להדיא, ולא כסי ליה מידי. אמר להן: שמים נבראו תחלה או הארץ? אמרו: שמים נבראו תחלה, שנא’ בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. אמר להן: אור נברא תחלה או חשך? אמרו לו: מילתא דא אין לה פתר. ונימרו ליה: חשך נברא תחלה, דכתיב והארץ היתה תהו ובהו וחשך, והדר ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור! סברי: דילמא אתי לשיולי מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור. אי הכי, שמים נמי לא נימרו ליה! מעיקרא סבור: אקראי בעלמא הוא דקא שייל, כיון דחזו דקהדר שאיל, סברי – לא נימא ליה, דילמא אתי לשיולי מה למעלה מה למטה, מה לפנים ומה לאחור. אמר להם: אידין מתקרי חכים? אמרו ליה: איזהו חכם – הרואה את הנולד. אמר להם: אידין מתקרי גבור? אמרו לו: איזהו גבור – הכובש את יצרו. אמר להן: אידין מתקרי עשיר? אמרו ליה: איזהו עשיר – השמח בחלקו. אמר להן: מה יעביד איניש ויחיה? אמרו ליה: ימית עצמו. מה יעביד איניש וימות? יחיה את עצמו. אמר להן: מה יעביד איניש ויתקבל על ברייתא? אמרו: יסני מלכו ושלטן. אמר להו: דידי טבא מדידכו – ירחם מלכו ושלטן, ויעבד טיבו עם בני אינשא. אמר להן: בימא יאי למידר, או ביבשתא יאי למידר? אמרו ליה: ביבשתא יאי למידר, דהא כל נחותי ימא לא מיתבא דעתיהון עד דסלקין ליבשתא. אמר להן: אידין מנכון חכים יתיר? אמרו לו: כולנא כחדא שוויין. דהא כל מילתא דאמרת לנא – בחד פתרנא לך. אמר להן: מה דין אתריסתון לקבלי? אמרו ליה: סטנא נצח. אמר להן: הא אנא מקטילנא יתכון בגזירת מלכין! אמרו ליה: שלטן ביד מלכא, ולא יאי למלכא כזב. מיד אלביש יתהון לבושין דארגוון, ושדי מניכא דדהבא על צואריהון. 

Alexander the Great asked these wise men from the south ten questions and they answered him, but not always in a way that made sense. They start by actually answering his questions. He asks them questions about issues of astronomy, issues on which the Greeks were well known for their knowledge. They respond and show that they know more than him. So far, the story seems to be mainly a polemic about how much more the rabbis know than Greek philosophers.

However, when asked the question about whether light or darkness was created first, rather than answer the question they choose to lie and say they don’t know. Why? Because he might then have asked what came before the story of creation, a question which may not be asked. The Mishna in Chagigah brings down this prohibition:

משנה מסכת חגיגה פרק ב משנה א
[*] אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם:

That is to say, one should not ask about what came before the creation of the world as related in Bereishis or what will come after the world ends. This might be related to the fact that the group known as “Rabboseinu ShebaDarom” in Yevamos 62b are students of Rabbi Akiva who was a fellow of Acher, someone who descended into heresy by ignoring the advice in this Mishna, as seems clear in the Tosefta parallel to this Mishna. Those “Rabbis from the south” might have viewed what happened here as a cautionary tale told to them by their rebbe and therefore not want to even get close to those questions forbidden by the Mishna. In any case, at this point, the story might have just been a cautionary tale how even when answering questions from Goyim (who might also be very important people) we need to be careful about what we say.

It is at this point that the story takes a very different turn. Alexander asks them “who is wise?” In Hebrew “איזהו חכם” and they respond “one who sees what will come”. It seem that they are continuing their polemic against him because of his previous questions. At this point he goes on to ask them the rest of the questions which end up as a Mishna in Avos and they respond to him as per the Mishna, except for that one change:

משנה מסכת אבות פרק ד משנה א

[*] בן זומא אומר איזהו חכם הלומד מכל אדם שנאמר (תהלים קי”ט) מכל מלמדי השכלתי איזהו גבור הכובש את יצרו שנאמר (משלי טו /טז/) טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר איזהו עשיר השמח בחלקו שנאמר (תהלים קכ”ח) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא איזהו מכובד המכבד את הבריות שנאמר (שמואל א’ ב’) כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו:

The one question here which has a different answer to that mentioned in the Mishna is the first (It should be noted that the last question, “who is honored, one who honors others” is left out altogether, perhaps because the Rabbis here are not giving Alexander the honor due to him). The text which the Gemara reported in Tamid is missing this element of “one who learns from everybody.” Presumably we are coming here to the first piece of implied criticism of the Rabbis in this Gemara. They tell him that the wise one is “one who sees what is coming” because they are warning him of the danger of heresy in his questions. Similarly, they tell him to rule over his inclinations to ask such questions and to be happy with what he already knows. However, they are not prepared to learn from him.

Eventually, he asks them “which of you is wiser?” They respond that “we are all equally wise because we have answered you together.” Perhaps the point here is not that they are in fact all wise, but rather that none of them are. We can see this from his response. His response is “why have you irritated me so?” Afterwards, they admit that they were wrong to do so. He proceeds to threaten them but when they persuade him to spare them he clothes the richly and sends them riding through the city.

So who won the encounter? On the one hand, it was the rabbis, for they finished the week with much to think about, safe and wealthy. However, maybe the king came out of this dispute ahead morally. The rabbis admit that they reason they deliberately (!) provoked Alexander is that they felt like it. The “Satan” made them do it. They admit they were wrong, that they shouldn’t have rebuked him, and maybe they should have even answered his original questions! There is a fascinating amount of self criticism in this Aggadah which comes to the fore. Even the greatest of Talmidei Chachamim should never be so sure of themselves that they come to disregard others.

Of course, this story stands in sharp contrast to another story where Alexander the Great encounters the chachamim. In the Gemara in Yoma we hear the following story:

תלמוד בבלי מסכת יומא דף סט עמוד א
והתניא: בעשרים וחמשה [בטבת] יום הר גרזים [הוא], דלא למספד. יום שבקשו כותיים את בית אלהינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו ונתנו להם. באו והודיעו את שמעון הצדיק. מה עשה? לבש בגדי כהונה, ונתעטף בבגדי כהונה, ומיקירי ישראל עמו, ואבוקות של אור בידיהן, וכל הלילה הללו הולכים מצד זה והללו הולכים מצד זה עד שעלה עמוד השחר. כיון שעלה עמוד השחר אמר להם: מי הללו? אמרו לו: יהודים שמרדו בך. כיון שהגיע לאנטיפטרס זרחה חמה, ופגעו זה בזה. כיון שראה לשמעון הצדיק, ירד ממרכבתו והשתחוה לפניו. אמרו לו: מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה? אמר להם: דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי. – אמר להם: למה באתם? – אמרו: אפשר בית שמתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב יתעוך גויים להחריבו? – אמר להם: מי הללו? – אמרו לו: כותיים הללו שעומדים לפניך. – אמר להם: הרי הם מסורים בידיכם. מיד נקבום בעקביהם ותלאום בזנבי סוסיהם, והיו מגררין אותן על הקוצים ועל הברקנים עד שהגיעו להר גריזים. כיון שהגיעו להר גריזים חרשוהו, וזרעוהו כרשינין. כדרך שבקשו לעשות לבית אלהינו. ואותו היום עשאוהו יום טוב.

Here we have a story which feels extremely polemical. Alexander the Great is persuaded to destroy the Beis HaMikdash but Shim’on HaTzaddik (part of the chain of Messorah of Torah SheBa’al Peh according to the Mishna in Avos) walks all night to find him. When Alexander sees him he bows on the ground, thinking that Shim’on is an incarnation of G-d. Afterwards, he hand Shim’on a great victory over the Kuttim.

This story shares two important elements with the story we saw in Tamid. The first is that it features an encounter between Alexander the Great and the Rabbis. The second is that it ends with Alexander doing the Rabbis great honor.

However, the way in which is happens is very different. In the first story we saw, Alexander wants to learn from the Rabbis. He wants their encounter to be amiable and they reject him. In the story of Shim’on HaTzaddik, the encounter starts off as hostile and dangerous but quickly becomes pleasurable for all involved. In the story from Tamid, Alexander teaches the Rabbis an important lesson because he acknowledges their wisdom. In the story from Yoma he teaches Shim’on HaTzaddik nothing.

While there is no question that the representative of Greek culture bowing before the Kohen Gadol appeals to our (justified) sense of the vital nature of Torah when compared to mere wisdom (and certainly when compared to other religions), it is perhaps more useful to take the approach of the Gemara in Tamid. It will help us more to adjust the Mishna cited in the Gemara in Tamid to read “Who is wise? One who learns from all people” than it will be simply assume we have all the answers.

The Availability Heuristic and the Prohibition of Being Afraid During War

I recently gave a shiur on the topic of “Leaving Israel in Times of War” (here), and I just wanted to point to one argument about which I would appreciate feedback.

In addition to the general issues involved with leaving Israel, several modern poskim (such as Rabbi Yaakov Ariel in his article in Techumin 12) believe that there is a specific problem with leaving Israel during times of trouble.  They base their claim on the Rambam, who codifies a biblical prohibition to be afraid during war.  R. Ariel extends this, arguing that whenever there is a troubled period, leaving Israel would really abandoning Israel.  He goes further, analyzing the extent to which such a prohibition exists even when one relocates within Israel, and also offering arguments why the prohibition may apply to the civilian population, despite the fact that the original context of the prohibition refers to soldiers.  If he is correct, it would be problematic for civilians, students in Yeshivot, etc. to leave the country when it is under attack, and if we take the Rambam literally, it would even be forbidden to be afraid.   Continue reading The Availability Heuristic and the Prohibition of Being Afraid During War