Tag Archives: assimilation

A Channukah Message – Culture and Rhetoric

The Mishna in Succah 51a-b describes the happiness of the Simchas Beis HaSho’eivah. In response, the Gemara raises the general glory of the Beis HaMikdash and then begins to praise the Beis HaKnesses in Alexandria:

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נא עמוד ב 

גמרא. תנו רבנן: מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. מי שלא ראה ירושלים בתפארתה לא ראה כרך נחמד מעולם. מי שלא ראה בית המקדש בבנינו לא ראה בנין מפואר מעולם, מאי היא? – אמר אביי ואיתימא רב חסדא: זה בנין הורדוס. – במאי בניה? – אמר (רבא) +מסורת הש”ס: [רבה]+: באבני שישא ומרמרא. איכא דאמרי: באבני שישא כוחלא ומרמרא. אפיק שפה ועייל שפה, כי היכי דלקבל סידא. סבר למשעיין בדהבא, אמרו ליה רבנן: שבקיה, דהכי שפיר טפי, דמיתחזי כאדותא דימא. תניא, רבי יהודה אומר: מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים לא ראה בכבודן של ישראל. אמרו: כמין בסילקי גדולה היתה, סטיו לפנים מסטיו, פעמים שהיו בה (ששים רבוא על ששים רבוא) כפלים כיוצאי מצרים +מסורת הש”ס: [פעמים שהיו שם ששים רבוא כיוצאי מצרים ואמרי לה כפלים כיוצאי מצרים]+, והיו בה שבעים ואחת קתדראות של זהב כנגד שבעים ואחד של סנהדרי גדולה, כל אחת ואחת אינה פחותה מעשרים ואחד רבוא ככרי זהב. ובימה של עץ באמצעיתה, וחזן הכנסת עומד עליה והסודרין בידו. וכיון שהגיע לענות אמן – הלה מניף בסודר, וכל העם עונין אמן. ולא היו יושבין מעורבין, אלא זהבין בפני עצמן, וכספין בפני עצמן, ונפחין בפני עצמן, וטרסיים בפני עצמן, וגרדיים בפני עצמן. וכשעני נכנס שם היה מכיר בעלי אומנתו ונפנה לשם, ומשם פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו.

The Gemara starts by stating, similarly to the Mishna that one who did not see the happiness of the Mikdash during the Succot celebrations has never seen happiness. It then continues to state similarly that if one has never seen the glory of Yerushalayim has never seen glory and one who has never seen the beauty of the Mikdash has never seen beauty. Afterwards, the Gemara states in the name of Rabbi Yehuda that if one has never seen  the twin towers of the synagogue of Alexandria one has never seen the glory of the Jews. It then describes the glory of the shul at some length.

אמר אביי: וכולהו קטלינהו אלכסנדרוס מוקדן. מאי טעמא איענשו? – משום דעברי אהאי קרא לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד, ואינהו הדור אתו. כי אתא, אשכחינהו דהוו קרו בסיפרא ישא ה’ עליך גוי מרחוק. אמר: מכדי, ההוא גברא בעי למיתי ספינתא בעשרה יומי, דליה זיקא ואתי ספינתא בחמשא יומי, נפל עלייהו וקטלינהו.

In the end Abaye asserts that this was all destroyed by Alexander the Great. Hashem used him as a vehicle of divine justice for the sin of returning to the land of Egypt, and it happened while they were (seemingly righteously) reading from the Torah a pasuk which predicted exactly that event. This depiction is difficult to understand. How is it that Alexander the Great destroyed the synagogue in Alexandria, a city which was completed after he died (and was named after him)? The tiny town which existed there before hand could not have possibly had such a large Jewish community. What does Abaye intend by this comment?

If we look at the Gemara it describes a glorious shul, however, the shul is described as a Greek building. It is a Basillica (a Roman public building used for court sessions). It contains within it catedras (meaning thrones) and it was named with a Greek word. These were people who were very assimilated in the local culture. Furthermore,  they had undertaken this process of assimilation in a place where they were not allowed to live. They weren’t just passing through, they were truly living there, it was their home. That is what destroyed them. If they had not depended so totally on the surrounding culture, and thus taken themselves permanently back to Egypt maybe it wouldn’t happen to them. Alexander the Great did this to them because he brought them the culture which they then attached themselves to. The point is not that he is directly responsible. The point is that he brought them the idea set they thought they could unite with Torah which told them the opposite and this was the result (that is the meaning of the fact that they were destroyed while reading psukim which foretold their fate).