Over Shabbat Rabbi Amnon Bazak spoke in shul about the image of the rainbow as the sign of the covenant between God and mankind. I found his idea very insightful, so I’m sharing it here. He suggested that in fact it is not the rainbow that is the symbol, but rather the rainbow in the clouds. Throughout Tanach the image of the keshet, the bow, as well as the image of arrows are described as God’s weapons. Clouds symbolize protection/cover from the Divine presecnese. Thus, he suggested, that the sign of the covenant is God’s weapon embedded in the cloud – which represents God withholding of his punishment.
He wrote up a longer version of it on the VBM – the relevant paragraph is below:
אמנם ייתכן שהקשת מבטאת הפסקת לחימה בדרך שונה במקצת. המילה ‘קשת‘ אינה מופיעה בפרשה בגפה. בכל שלוש הופעותיה היא סמוכה למילה ‘ענן‘, וצירוף זה – הוא הוא אות הברית: “אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ… וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן… וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם“. הווה אומר: לא הקשת גרידא היא אות הברית, כי אם נתינתה בענן. הענן משמש במקרא ככיסוי, כגון לכבוד ה‘ (“וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה‘ עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים” [שמות כ“ד, טז]), לכפורת (“וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת” [ויקרא ט“ז, יג]) ולמשכן (“וּבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן כִּסָּה הֶעָנָן אֶת הַמִּשְׁכָּן” [במדבר ט‘, טו]). נתינת הקשת בענן מסמלת אפוא את כיסויהּ – אות ל‘הפסקת אש‘, כמו השבת חרב לנדנה: הקב“ה מכסה אחד מכלי מלחמתו ומתחייב שלא להשתמש בו עוד. כשיעלו עננים לשמים ותיראה הקשת בענן, סימן הוא שהקשת עודנה מכוסה, ולא תשמש עוד כנגד כל בשר.