Homiletics or Halacha: An Example from Eglah Arufah

I always find it fascinating when seemingly aggadic statements become the basis of Halachic argumentation.  An interesting example that I just came across appears concerning the topic of eglah arguah. The Gemara in Sotah asks why the eglah arufah ritual is done with a childless calf in a barren valley.  It answers that something that has borne no fruit brought in a place that bears no fruit will come to atone for the person who was killed and can no longer produce fruit.  The Gemara then questions what fruit are being referred to.  It rejects the possibility that it refers to children, as logically that would dictate that an elderly or impotent person who was killed would not obligate the bringing of an eglah arufah.  Thus, the Gemara concludes that the killed person is no longer able  to perform mitzvoth.

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מו עמוד א

א”ר יוחנן בן שאול: מפני מה אמרה תורה הביא עגלה בנחל? אמר הקב”ה: יבא דבר שלא עשה פירות ויערף במקום שאין עושה פירות, ויכפר על מי שלא הניחו לעשות פירות. מאי פירות? אילימא פריה ורביה, אלא מעתה, אזקן ואסריס ה”נ דלא ערפינן! אלא מצות.

 

This Gemara at first glance sounds homiletic.  However, already in the Gemara there is a hint that this might be more.  The Gemara suggests that had fruit meant children, an eglah arufah would not be brought for one who cannot have children.  Although one can easily understand this only on the level of taamei hamitzvot, it is plausible to understand this as setting forth a legal statement.

One way or the other, the Meiri understands this Gemara legally, and argues based on it that even a treifah, someone who had a fatal defect and therefore in a certain sense is less alive (and one who murders him is not put to death), obligates an eglah arufah because “some life was still stolen from him in which he could have done many mitzvoth.”  Thus, he understands that eglah arufah is actually brought because of the diminished possibility of mitzvoth.

המאירי על מסכת סוטה דף מו/א

חלל זה שעורפין עליו את העגלה כל חלל ישראל במשמע אפי’ אשה או קטן עבד או שפחה זקן וסריס מנוול ומוכה שחין אפי’ טרפה שהרי מ”מ נגזל הוא בקצת חיים שהיה ראוי לעשות בהן הרבה מצות:

 

[Whether a treifah is considered alive is a complicated topic that I will not get into here.]

The Meiri is accepted by R. Chaim Kanievsky  (Nachal Eitan 3:1:3, page 22) concerning avadim and shfachot, as they are obligated in some mitzvoth.    

 

This Meiri I have quoted many times in different contexts.  Recently I found another example of this Gemara being taken Halachically.

The Gemara in Yoma records one of Shaul HaMelech’s arguments for not killing all of Amalek

תלמוד בבלי מסכת יומא דף כב עמוד ב

+שמואל א’ טו+ וירב בנחל, אמר רבי מני: על עסקי נחל. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לשאול +שמואל א’ טו+ לך והכית את עמלק, אמר: ומה נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה, כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה!

He fought with God on the basis of eglah arufah – if for a single soul (killed not by us) we need to bring an eglah arufah – how egregious must killing an entire nation be?!

The Sfas Emes notes that this implies that one would bring an eglah arufah even if the person killed was not Jewish, though he then offers a tentative rejection of this proof:

שפת אמת מסכת יומא דף כב עמוד ב

שם בגמ’ ומה על נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה כו’ לכאורה משמע מכאן דאף על עכו”ם צריכין להביא עגלה ערופה דאל”כ מה מדמה אפי’ כמה עמלקים לנפש אחד מישראל וגם לישנא דקרא כתי’ סתם כי ימצא חלל, וכן הפוסקים לא הביאו כלל דצריך שיהי’ החלל ישראל דוקא, ואולי י”ל דהקו”ח הוא מפני שבהרבה נפשות אולי הי’ איזה גר מבניהם [אבל על עכו”ם א”צ להביא עגלה ערופה, וכ”מ מהא דאמרי’ בסוטה (מ”ו) שמביאין ע”ע מפני שלא הניחו את ההרוג לעשות מצות], והא דאמרי’ שיצתה ב”ק אל תהי צדיק הרבה ע”כ צ”ל בהא שיצתה ב”ק אל תרשע הרבה:

However, the Sfas Emes is critiqued on the basis of the Gemara in Sotah – only one who is obligated in mitzvoth can necessitate the brining of an eglah arufah.  One can tentatively respond that their obligation in the sheva mitzvoth benei Noach is sufficient.  Either way, however, this discussion assumes that Sotah 46a is a halachic statement – only those who are obligated in mitzvoth (and then the definition of mitzvoth for this context needs to be defined) can necessitate the bringing of an eglah arufah.  See the sources below:

דף על הדף יומא דף כב עמוד ב

בגמ’: ומה נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה – כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה וכו’.

הנה בפירוש הריב”א עה”ת (סו”פ שופטים) כתב שמפורש דבגוים אין עגלה ערופה, והרגיש בגמ’ יומא כאן דמבואר דשאול עשה ק”ו אם על נפש א’ אמרה תורה להביא ע”ע ק”ו על כל העם מזרע עמלק שצריך להחיותם. וכתב דאה”נ זה הי’ טעותו ע”ש בדבריו. וראה בתוס’ ישנים ובריטב”א (ביומא כאן) שכתבו דמה”ט נחשב שאול שוגג במעשה דאגג כיון שדרש הק”ו הנ”ל ע”ש. מ”מ מהגמ’ כאן משמע דנוהג גם בגוי, וע”כ צ”ל כריב”א הנ”ל דזה באמת הי’ טעותו.

אך ראה בשפת אמת (יומא כאן) שר”ל דבאמת מהגמ’ מוכח דיש דין עגלה ערופה בגוי וטוען עוד השפ”א שלא מצא בפוסקים אחרת, אך הגרי”מ בידרמן ז”ל ציין שם לגמ’ (סוטה מ”ו א) דהעגלה ערופה הוא בגלל שלא הניחו לנפטר לקיים מצוות וא”כ לא שייך זה בגוי ע”כ (ואולי קאי על ז’ מצוות של ב”נ וצ”ע

[R. Chaim Kanivesky assumes that mitzvoth means the mitzvoth of a Jew and rejects the Sfas Emes – see discussin above in note 10 about Ger Toshav.  This is the position of the Riva and seemingly other Rishonim.]

R. Chaim Kanievsky further uses this to explain why we need to rule that a blind person is obligated in mitzvoth to rule that an eglah arufah is brought for him (Nachal Eitan above note 6).  Despite this, he rejects the Meiri concerning treifah – see note 15.

 

At any rate, it is an interesting example of a homiletic statement that is more than homiletics.